ע״מ 1256/08 רפאל דרי ואח׳ נ׳ פ״ש פ״ת

 ניתן ביום 31.1.17 בבית המשפט המחוזי בתל אביב

בפני השופט י׳ אטדגי

המערערים הינם בני זוג נשואים, שניהם רואי חשבון.

בשנת 1992 הקים הבעל חברה לשירותי ראיית חשבון והוא בעל מניותיה היחיד.

האישה עבדה כמנהלת חשבונות שכירה עד 1994 וב-1995 הקימה חברה בבעלותה, למתן שירותי הנהלת חשבונות שהגיעו אליה שלא באמצעות בעלה.

ב-29.5.02 הקימו המערערים חברה בבעלות משותפת (להלן: "החברה המשותפת") שלה כ-300 לקוחות שאחת מהן היא החברה של האישה.

הבעל העביר את כל לקוחותיו כעצמאי לחברה המשותפת.

הבעל משך משכורת מהחברה המשותפת. האישה משכה משכורת מהחברה שלה וקיבלה דיבידנד מהחברה המשותפת כבעלת מניות.

פקיד השומה אישר את שומות המערערים לפי חישוב נפרד בשנת 2002 אולם משנת 2003 סירב להכיר בחישוב הנפרד בטענה כי התלות מוכחת בשל לקוחות זהים, ישיבה משותפת באותם משרדים, שימוש משותף בשירותי המשרד, והסיוע שנותנים המערערים זה לזה.

פסק הדין

1.    בעניין מלצר נקבע שמבחן התלות במקורות ההכנסה נבדק לפי היכולת של בן הזוג האחד להשפיע באופן מכריע על תנאי ההעסקה של בן זוגו ועל שכרו.

הכנסותיה של האישה היו מהחברה שלה בלבד שלבעל אין כל חלק בה.

למרות קיומם של סממנים המצביעים על תלות, הרי שהוכח שהכנסותיה של האישה אינן תלויות בבעל, או במקור הכנסותיו, רוב לקוחותיה של האישה הגיעו אליה לא באמצעות הבעל, אף שהייתה פניית לקוחות זה לזה, ולכן היא זכאית לחישוב נפרד.

2.   אומנם נטל הראיה נופל על המערערים (אף כי פקיד השומה לא טען למלאכותיות) אולם העובדה שעד 2002 אישר פקיד השומה את החישוב הנפרד, ובשנים הנדונות בערעור לא חל שינוי במצב הנישומים, מביאה למסקנה שאין פקיד השומה פטור מלתת הסבר לשינוי בעמדתו.

דווקא בגלל העובדה שלפי להלכת מלכיאלי, תנאי אי התלות מהווים חזקה חלוטה ובלתי ניתנת לערעור, נדרש פקיד השומה להקפדה בבחינת הנסיבות לפני שהוא מגיע למסקנה שמתקיימת תלות.

הערות לפסק הדין 

1- המדובר בשומות לשנים שלפני שנת 2014 שבה חל תיקון משמעותי בקשר לחישוב נפרד (תיקון 199) .

     פסק הדין עדיין רלוונטי משום שפסק הדין מדבר על מצב של אי תלות, אשר עדיין נדרש לצורך חישוב נפרד, בלי קשר לתיקון 199 לפקודה.   

2.      תיקון 199 לפקודה מאפשר גם במצב של הכנסות ממקור הכנסה משותף ,לקבל חישוב נפרד, לפי סעיף 66(ד) המתוקן. זאת, כאשר יגיעתו האישית של כל אחד מבני הזוג נדרשת לייצור ההכנסה ממקור ההכנסה המשותף, וכל אחד מבני הזוג מקבל הכנסה התואמת את תרומתו לייצור ההכנסה ממקור ההכנסה המשותף ועומדת ביחס ישיר לתרומתו לייצור ההכנסה.

3. השופט מציין שאם היה נבחן מצב הדברים לפי סעיף 66(ד) החדש, היו המערערים בוודאי זכאים לחישוב נפרד.

4.  למרות שהוכח שהתקיים קשר בין העסקים של שני בני הזוג, הרי שמדובר במרכיבים לא מהותיים, ואילו במרכיבים המהותיים כן התקיימה הפרדה (הנהלת החשבונות מול ראיית החשבון, משיכת משכורות משתי חברות נפרדות, ניהול ספרים נפרד, חשבונות בנקים נפרדים וכו׳).

5. יש לברך על הרוח החדשה הנושבת מכיוון בית המשפט ביחס להענקת החישוב הנפרד גם כשיש סממנים של תלות.