n    פטור ממ.ע.מ. בתיווך לייצוא     

                        תקנה 12 א (ב)(2) לתקנות מ.ע.מ קובעת:

"תקנת משנה (א) לא תחול אם הוכח להנחת דעתו של המנהל אחת מאלה: …

כי מטרת השירות היא יצואם של הטובין מישראל והשירות ניתן בפועל בידי האדם שרכש את הטובין בשביל תושב החוץ – והכל אם אכן יוצאו".

התקנה קובעת סייגים והגבלות על שיעור מ.ע.מ אפס בעסקאות של מתן שירות לתושב חוץ (נדון בפורום המקצועי האחרון – בהרחבה).

מאידך - תקנה 12 א (ב)(2) מבטלת סייגים אלה ופותחת את הדרך לשיעור מס אפס - אך על פי לשונה נדרש כי המתווך ממש ירכוש את הטובין בישראל עבור הקונה בחו"ל ולאחר מכן הטובין ייוצאו לחו"ל.

הנהלת מ.ע.מ נתנה פרשנות מרחיבה וקבעה שגם אם השירות הינו תיווך לייצוא טובין בישראל, יחול על שירות זה מ.ע.מ בשיעור אפס וזאת בתנאי שבידי המתווך יהיה מסמך מתושב החוץ המאשר שאכן המתווך נתן לו את השירות הנ"ל ובמסמך יכללו הפרטים:-

תאור הטובין שיוצאו מישראל, שם היצואן הישראלי, שם הקונה בחו"ל, שם המתווך וסכום העמלה.

n         תשלום מע"מ על יבוא שירותים 

סעיף 6ד. לתקנות מס ערך מוסף, מחיל את חובת תשלום המס על הקונה, לגבי עסקה בישראל שבה נותן השירות (או המוכר) הינו תושב חוץ (אלא אם כן הוציא המוכר חשבונית בשל העסקה).

בסעיף 15 לחוק מס ערך מוסף, נקבע (בין היתר) כי יראו שירות כניתן בישראל אם הוא ניתן לתושב ישראל, או לגבי נכסים המצויים בישראל.

שילוב של שתי הוראות אלה מוביל לתוצאה מרחיקת לכת, לפיה יוטל מס ערך מוסף על תושב ישראל אשר מקבל "שירות" מתושב חוץ גם כאשר תושב החוץ אינו שוהה בישראל!!!

"שירות" מוגדר בחוק באופן נרחב ביותר – כל עשייה בתמורה למען הזולת שאיננה מכר, למעט עבודת עובד למעבידו, ובחבר בני אדם – גם עשייה לחבריו ללא תמורה.

ביום עיון שהתקיים ביום 24/10/2006 בבית לשכת עורכי הדין בתל אביב, הודיע עו"ד שי ברגר, מנהל היחידה המקצועית במע"מ, כי יש להבחין בין שירותים שנצרכו בפועל בישראל, לשירותים שנצרכו בפועל בחו"ל.

לדברי עו"ד ברגר יוטל בישראל מס ערך מוסף על תושב ישראל, המקבל שירותים מתושב חוץ - שנצרכו בפועל בישראל, רק בנסיבות שבהן נותן השירותים היה מתחייב במע"מ בישראל, אילו היה תושב ישראל, בין אם מדובר בשירותים "עסקיים" ובין אם המדובר בשירותים "פרטיים" (מבחינת מקבל השירותים).