במצב, שבו נשללה תושבות ממבוטח עקב שהותו בחוץ לארץ והוא חוזר לישראל, הוא יהיה זכאי לזכויות על פי החוק רק כאשר הוא יוכר במל"ל כתושב ישראל (הגדרות "תושב" במשרד הפנים, או "תושב חוזר" במשרד הקליטה, לדוגמא, אינן מקנות זכויות במל"ל).

"תושבים חוזרים" מקבלים הקלות שונות, הדומות להקלות שמקבלים העולים החדשים, אך אין מעמד זה מקנה זכויות של עולים חדשים במל"ל.

כאשר מבוטחים בגיל פרישה חוזרים לארץ, מתעכבת בדרך כלל, ההחלטה בדבר תושבותם, כשישה חודשים מיום שחזרו לארץ, כדי למנוע זכאות לגמלאות ממי שאינם תושבי ישראל. זאת, גם אם הם פדו את תקופת ההמתנה לביטוח בריאות ממלכתי (כמוסבר להלן) תמורת תשלום.

כאשר מעסיק, שהוא תושב ישראל, שולח מטעמו עובד תושב ישראל – לחוץ לארץ וההסכם נקשר בישראל, דינו של העובד כדין עובד שכיר במדינת ישראל, המשלם דמי ביטוח על פי שיעורי דמי הביטוח הנהוגים בישראל. בדרך כלל, הוא ובני משפחתו זכאים לגמלאות, שהיו זכאים להן לו שהו בישראל, לרבות טיפול רפואי מלא, שניתן בישראל מכוח חוק ביטוח בריאות. התקופה המקסימלית בעבור מצב זה היא חמש שנים, ויש לקבל אישור מראש מן המל"ל להארכת התקופה.

בתנאים מסויימים, אפשר לראות גם בעובדים, שנשלחים לעבוד בחברות-בנות בחוץ לארץ, שכירים של המעסיק הישראלי ששלח אותם.

מבוטח, שהוא תושב ישראל, השוהה באופן ארעי בחוץ לארץ, חייב לשלם דמי ביטוח בארץ. על פי תקנה 20 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח: מבוטח, ששוהה יותר משישה חודשים רצופים בחוץ לארץ, מחויב בתשלום דמי ביטוח, בתקופת שהותו בחוץ לארץ, בשיעורי דמי הביטוח החלים על מבוטח שהוא אינו עובד שכיר ואינו עובד עצמאי, על הכנסתו החייבת בתשלום דמי ביטוח. אם אין הכנסה לאותו אדם, הוא משלם דמי ביטוח על פי המינימום.

התשלום האמור חל רק על פי שנחשב "תושב ישראל", על פי החלטת הפקיד המוסמך במל"ל.

מבוטח, השוהה רוב הזמן בחוץ לארץ, במשך שנתיים לפחות, אינו שומר על רצף זכויות במל"ל (אינו משלם דמי ביטוח במשך שנה לפחות), או שאינו נחשב תושב ישראל במל"ל, בשובו לארץ ימתין "תקופת המתנה", בטרם תשוב זכאותו לביטוח בריאות בישראל (למעט, אם פדה את תקופת ההמתנה תמורת תשלום).

בכל מקרה, תקופת ההמתנה מתחילה רק כאשר המבוטח חזר להיות תושב ישראל, על פי קביעת הפקיד המוסמך במל"ל. בחוק ביטוח בריאות נקבעו המבוטחים, הפטורים מתקופת ההמתנה האמורה.