על פי תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד 1964 (להלן – התקנה), הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה לענין פיצויי פיטורים הינם – שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית. למעט רכיבים אלה לא תובא "תוספת" אחרת בחשבון.

בפסק דין דב"ע מב/ 44-3 גולדברג נ. עיריית בת ים, נקבע כי על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יחשב "תוספת" ולא חלק מהשכר המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם לא מתקיים התנאי או המצב – לא משולם התשלום הנ"ל.

יש לציין, כי נטל השכנוע כי תשלום "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה, הוא על העובד.

בשאלה מתי תחשב תוספת כחלק משכר העובד ניתנו פסקי דין רבים, להלן מספר דוגמאות:

שווי שימוש – בדב"ע נב/ 3-19 מרקוס בן יפלח נ. פולגת תעשיות בע"מ, נפסק כי הכנסה זקופה או שווי אינה שכר עבודה, ואינה רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. לפיכך, טובות הנאה רבות שמקבל עובד ואשר בגינן משתלם מס, אינם רכיב לעניין חישוב פיצויי פיטורים (לדוגמה: שווי מתנות, שווי שימוש, שווי ביגוד וכדומה).

גילום שווי שימוש – בבג"צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח' (מיום 17.1.2005), נפסק כי סכום מגולם שהוסף למשכורתו של העובד, בעקבות טובת הנאה שניתנת לעובד, הינו תוספת מותנית בתנאי, ונחשב כ"תוספת", ולכן אין להכליל רכיב זה בחישוב לענין פיצויי פיטורים.

עמלות – כאשר מדובר בתוספת עמלות למשכורת שמחושבות בשיעור מסויים מן המכירות שביצע העובד, יש לפנות לעניין זה, לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים הקובעת כי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד ששכרו משתלם בעמלות, יש לקחת בחשבון את שיעור משכורתו הבסיסית האחרונה בתוספת הממוצע של שיעור העמלות שקיבל העובד במשכורתו במשך 12 חודשי עבודתו האחרונים.

בע"ע 170/03 יוסי עזרא נ. יה"ב פרוייקטים ומיחשוב (ניתן ביום 15.11.2004), פסק בית הדין הארצי לעבודה כי גם פרמיה הדומה במאפיניה לעמלה היא תוספת שיש להכלילה בחישוב פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת.

מאידך, בע"ע 300327/98 אטקה בע"מ נ. דוד רטר נקבע כי בונוס או פרמיה שאינם ניתנים על בסיס תפוקה אישית, אלא על בסיס תפוקת קבוצת עובדים, אינם מהווים רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

משכורת 13 – בדב"ע לב/ 21-3 נפסק כי אין לכלול משכורת 13 בחשבון לפיצויי פיטורים. בדב"ע נג/ 223-3 נקבע כי כוונת המחוקק היתה מלכתחילה, ונשארה עד היום, כי אין להביא בחשבון לעניין חישובם של פיצויי פיטורים את משכורת 13.

מענק – על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הרגיל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתוספת תהיה מותנית בתנאי או במצב. במקרה שמשולם לעובד מענק יש לבחון אם היתה התנאה כלשהי בהקשר לאותו מענק ואם יתברר שכן, הרי שרכיב זה לא יחשב כחלק משכר היסוד המשמש לחישוב פיצויי הפיטורים.

אחזקת רכב – תשלומים המשמשים החזר לכיסוי הוצאות הרכב של העובד, לא יחשבו כחלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

אם יוכח כי תשלום "אחזקת רכב" היה למעשה חלק מהשכר הרגיל של העובד יחשב כשכר רגיל לצורך הפיצויים. כך נקבע בדב"ע נד/ 243-3.

שעות נוספות – נקבע בפסיקה כי במצב שבו עובד עובד מדי פעם בשעות נוספות, הרי שמדובר בתשלום מותנה (בתנאי שיעבוד את אותן השעות הנוספות), ואז אין לכלול את התשלום בגין השעות הנוספות.

גם במצב שבו משתלמת לעובד תוספת שעות נוספות גלובלית, והעובד ביצע שעות נוספות בפועל, לא יבוא התשלום בגין השעות הנוספות הגלובליות במסגרת "שכר היסוד" לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (דב"ע נו/ 224-3).

רק במקרה שבו משולמת לעובד תמורת שעות נוספות "פיקטיבית" והעובד אינו עובד כלל שעות נוספות הרי שמדובר בתשלום שאינו מותנה בתנאי כלשהו, ולפיכך ייחשב כחלק משכר היסוד ולא כתוספת.

דמי הבראה – דמי הבראה לא יחשבו כחלק משכר היסוד לצורך חישוב פיצויי פיטורים, גם אם שולמו מדי חודש בחודשו.

תוספת משמרות – בע"ב 912684/99 בלקין דמיטרי נ. נ.י.א. עבודות מתכת בע"מ, נפסק כי בחישוב פיצויי הפיטורים יש להביא בחשבון את השכר ששולם לעובד בעד שעות העבודה במשמרת לילה, אולם יש להעמיד את השכר בעד אותן שעות על גובה שכר העבודה הרגיל, בנטרול התוספת ששולמה לתובע בעד עבודה במשמרת לילה.

גם לענין שכר המשולם בגין עבודה בשבת וחג, המובאים בחישוב הפיצויים, יש להעמיד את הרכיב רק על גובה שכר העבודה הרגיל, ולהפחית את כל התוספות החורגות משכר השעה הרגיל.

תוספת שכר המותנית בעבודה בפועל לא תיכלל בשכר הפנסיוני וגם לא בחישוב הפיצויים

עובד נמל אילת שפרש מהעבודה לגמלאות, דרש להכליל תוספת שקיבל בגין שעות נוספות במשכורת הקובעת לצורך חישוב הפנסיה החודשית שלו. בית הדין הארצי לעבודה, דחה את הדרישה וחזר על ההלכה הפסוקה, שתוספת שכר שהיא אמיתית, כלומר – מותנית בביצוע עבודה בפועל, לא תיכלל במשכורת לעניין הפנסיה וזאת בשונה מתוספת "פיקטיבית". תשלום בעד השעות הנוספות שקיבל המערער, בידע על סמך דיווח מפורט, ורק בגין שעות שעבד בפועל, לפיכך דחה בית הדין הארצי את תביעת העובד.