להלן מקבץ פסקי דין בנושא הנ"ל:

"בית משפט השלום קיבל את טענת המשיב, וקבע כי המשיב פתח שתי תכניות חסכון עקב התניית שירות אסורה מצד הבנק. בית המשפט פסק כי חשבונו של המשיב ישוחזר כך שיבוטלו העברות כספים לתכניות החסכון, ועמן יבוטלו ההלוואות שנטל המשיב לצורך פתיחת התכניות, והתשלומים והריביות ששולמו לצורך פירעון אותן הלוואות. בית המשפט הורה על שיחזור חשבונו של המשיב באופן שיבטל את כל ההשלכות של פתיחת תכניות החסכון.

כמו כן נקבע כי בכל מקום שעקב השחזור ייקבע שנוצרה בחשבון המשיב יתרת זכות, תשולם לו ריבית חריגה".

פסק דין זה חוזר על ההלכה - "לא נדרשת הוכחה ישירה בדבר קיום כפייה ואילוץ מצד הבנק למתן השירות המותנה אלא די במסר כזה כלפי הלקוח. אינדיקציה אפשרית לקיום התניה פסולה ניתן לראות בסמיכות זמנים בין מתן האשראי לפתיחת תכנית החסכון וכן על ידי בדיקת הכדאיות הכלכלית מבחינת הלקוח העשוי להראות כי הדבר נעשה באילוץ.

גם בפסק דין זה מיושמת ההלכה שבה קובע בית המשפט: "שוכנעתי הן מההיבט העובדתי והן מההיבט המשפטי – כי המדובר במקרה דנן ב"התניית שירות בשירות" האסורה על פי הדין. ניתן לקבוע כי לא היה כל הגיון כלכלי בהפקדת כספים בתוכניות חסכון, כאשר אין חולק (גם לא לדעת עדי התביעה), כי עלויות המימון בחשבונות העסקיים של הנתבעת עלו על התשואות שבתכניות החסכון. אין מחלוקת, כי התשואה בתכניות החסכון נפלה בשיעור ניכר מעלויות הריבית בחשבונות העסקיים של הנתבעת, ועל אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר החשבונות היו ביתרת חובה שמעבר למסגרת האשראי, ולכן חוייבו בריבית חריגה… אשר לצד העובדתי, שוכנעתי כי על הנתבעת ומנהלה…, הופעלו לחצים לא קלים לגבי דרישות והתניות לבטחונות נוספים, לרבות פתיחת תוכניות חסכון שונות…"