(1) פירוק ע"י בית משפט

הפירוק ייעשה על פי בקשת פירוק, שאותה יכולים להגיש: החברה, נושים, משתתפים (חבר בחברה או מי שהיה חבר בה בשנה לפני תחילת הפירוק), היועמ"ש, הכונס הרשמי ורשם החברות.

לבקשת הפירוק, שמוגשת לבית המשפט – מצורף דוח ובו פירוט נכסיה והתחייבויותיה של החברה. לאחר מכן – ממונה לחברה מפרק זמני עד למתן צו פירוק או שניתן צו פירוק מיד, צו פירוק מאפשר עיכוב הליכים נגד החברה (אלא אם כן מדובר בנושה מובטח; ואם זה המצב, רשאי נושה זה לממש את חובו גם לאחר מתן צו הפירוק). לאחר מכן – הופך הכונס הרשמי למפרק החברה.

(2) פירוק מרצון

קיימות שתי אפשרויות לפירוק זה:

(א) פירוק מרצון ע"י חברים -

התנאי לפירוק זה הוא הצהרת הדירקטורים בחברה על יכולתה של החברה לפרוע את התחייבויותיה.

(ב) פירוק מרצון ע"י נושים -

פירוק זה חל, בין היתר, במצב שבו לא ניתנה הצהרת כושר פירעון כנ"ל. על החברה לזמן אסיפת נושים, ובה על הדירקטורים להגיש דוח על מצב עסקיה של החברה, כולל רשימת נושיה ואומדן תביעותיהם. המפרק ימונה בידי הנושים או החברה.

רווח למניה, בהנחה שכל האופציות הקיימות, שבידי המחזיקים השונים, יומרו למניות החברה.

חברה שמחזיקה בנדל"ן המניב לה דמי שכירות תקופתיים. אלו חברות שנחשבות למסוכנות פחות לעומת חברות נדל"ן יזמיות שמקימות פרויקטים ומשביחות אותם.

מתן ערך נוכחי לסכומי כסף שאמורים להתקבל על ידי העסק בעתיד.