"תושבות" ו"הצהרת כוונות" לעניין החובה לשלם דמי ביטוח לאומי ומס בריאות

על פי פרק יא לחוק הביטוח הלאומי "תושב ישראל" חייב בתשלום דמי ביטוח ומס בריאות גם בתקופות שהותו בחו"ל. המונח "תושב" לא הוגדר בחוק הביטוח הלאומי. החוק מגדיר בסעיף 2א רק את מי "שאינו תושב לעניין החוק".

המבחן העיקרי הוא היכן מרכז חייו של אותו אדם, והאם ניתן לראות את המקום שבו הוא נמצא כמקום "שבו הוא חי" וכמקום ש"זה ביתו". קביעת ה"זיקה", המקום "שבו הוא חי" וש"זה ביתו" נעשית על פי התשתית העובדתית. רכישת מקום מגורים בחוץ לארץ על ידי תושב ישראל קבלת רשיון עבודה קבוע בחו"ל, עבודה בחו"ל במקום עבודה קבוע במשך פרק זמן משמעותי, ניתוק של קשר כלכלי כל שהוא עם ישראל, כל אלה, בין היתר, יכולים להעיד, על חוסר זיקה לישראל והעתקת מרכז החיים למקום אחר בחוץ לארץ.

                             ·              בהלכה הפסוקה, נקבע כי נטל ההוכחה בדבר תושבות הינה על הטוען זאת. כך גם במקרה שבו טוען אדם כי שינה את מעמדו כ"תושב ישראל".

                             ·              מאחר ובחוק לא נקבעו כללים לצורך הגדרת המושג "תושב" לעניין חוק הביטוח הלאומי, נוהל העבודה של המל"ל בנושא התושבות מתבסס על פסקי דין שנתנו במהלך השנים וכולל בדיקת שלוש קטגוריות עיקריות:

1. היכן מצוי מרכז החיים של אותו אדם.

2. מה הייתה הצהרת הכוונות שלו.

3. מה הביטוי החיצוני שניתן לאותן הכוונות.

כפי שראינו "הצהרת הכוונות" הינה אחד הקריטריונים בקביעת התושבות של המבוטח, וכך את חובתו לשלם דמי ביטוח לאומי ומס בריאות.

הצהרת כוונות זו יכולה להיעשות במכתב למל"ל ו/או בטופס שינוי סוג.