"מס יציאה" (סעיף 100 א' לפקודה (וסעיף 102 (ו))

לאור האפשרות שנפתחה משנת 2003 ולהפוך בקלות יחסית מתושב ישראל לתושב חוץ, קבע המחוקק הוראות מיוחדות המכונות "מס יציאה". מדובר בהטלת מס על מכירה רעיונית של כלל "נכסיו"* של תושב ישראל – בין אם יחיד ובין אם חברה – שהפך לתושב חוץ.

כדי למנוע טענה שלפיה הנישום הינו תושב חוץ ועל כן אינו חייב במס בישראל, במועד המכירה בפועל, נקבע, כי אותו אדם ייחשב כאילו מכר את נכסיו ביום שקדם ליום שבו נהפך לתושב חוץ – כלומר עוד בהיותו תושב ישראל. למשל – תושב ישראל שמחזיק בני"ע נסחרים בבורסה בתל אביב, הגירתו לחו"ל והפיכתו לתושב חוץ תביא לחיובו ב"מס יציאה", כאילו מכר את כל ני"ע ביום שקדם למועד ההגירה (ולפי שווי השוק שלהם).

הואיל ומדובר במכירה רעיונית שאינה מניבה תזרים מזומנים, נקבע כי אדם שלא שילם את המס במועד שבו חדל להיות תושב ישראל, יראו אותו כאילו ביקש לדחות את תשלום המס למועד מימוש הנכס בפועל. ואילו במועד המימוש בפועל ישלם אותו אדם את המס החל עד ליום העזיבה (לינארית).

על פי הידוע, מס היציאה עדיין לא יושם בפועל על ידי רשויות המס.

* "נכס" כולל כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות אחרת בישראל או מחוצה לה ובכלל זה ניירות ערך נסחרים ואף מניות ואופציות שהוענקו לעובדים כחלק מעבודתם. "נכס" אינו כולל לעניין זה מקרקעין בישראל, שכן הרווח (שבח) ממכירת מקרקעין כאן חייב בכל מקרה במס בישראל – על אף אם מדובר במוכר שהוא תושב חוץ.