1. "שימוש חורג"

חוזה החכירה לדורות של המינהל קובע את השימוש בקרקעות הנחלה.

בחוזה החכירה למטרות "משק חקלאי בלבד", נקבע כי האגודה ו/או חבריה יהיו רשאים להשתמש במקרקעי משבצת הנחלות "לכל מטרה עסקית אחרת שאינה משק חקלאי" (סעיף 5(ג)) והכל באישור המינהל ובגביית דמי שימוש.

"השימוש החורג" הינו לפיכך שימוש שאינו לחקלאות, על פי אישור המינהל (המותנה באישור תכנוני) ותשלום דמי חכירה נוספים למנהל.

2. דמי חכירה מהווים הוצאה מוכרת

דמי החכירה הנוספים שמשלמם החוכר למינהל בגין השימוש החורג, הינם הוצאה מותרת לצורכי מס.

חקלאי המדווח בשיטה המצטברת, רשאי לבצע הפרשה חשבונאית (גם אם טרם שילם את דמי החכירה) בגין דמי החכירה המיוחדים. הפרשה זו תותר בניכוי לצורכי מס.

3. היטל השבחה בגין שימוש חורג

על פי סעיף 146 לחוק התכנון והבניה, רשאית הועדה המקומית (מועצה או עירייה) להתיר שימוש חורג במקרקעין.

סעיף 2 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, קובע כי ועדת התכנון והבניה רשאית להטיל היטל השבחה בכל מקרה בו חלה השבחה במקרקעין, עקב שינוי בתוכנית.

בשומת ההשבחה נקבעת עליית הערך של המקרקעין, עקב התוכנית החדשה.

היטל השבחה ששולם בגין שימוש חורג במקרקעין, לא ניתן לקיזוז מהיטל השבחה שנדרש בגין שינוי ייעוד ו/או הרחבת זכויות עקב אישור תוכנית. כל אחד מן ההיטלים מחויב בשומה נפרדת.

ביהמ"ש העליון קבע כי לא ניתן לחייב בעלים של נכס בהיטל השבחה בגין שימוש חורג שנעשה ללא היתר.

לאחר שבחן את הצעת החוק (התכנון והבניה) ואת דברי ההסבר לה, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי כוונת המחוקק היתה להגדיר רשימה סגורה של מצבים המשנים את מעמדם של המקרקעין וגורמים לעליית שווים.

רק כאשר ששווי מקרקעיו עלה עקב פעולה של רשות ציבורית (אישור תוכנית חדשה) יש מקום לדרוש מבעל המקרקעין לשתף את הציבור באותה "התעשרות" על ידי תשלום מס בגובה חצי משווי עליית הערך.