בבעלות העירייה כ- 30 כלי רכב קטנים כגון: טנדרים מסחריים למיניהם שמשקלם הכולל נמוך מ- 3,500 ק"ג (להלן: "כלי הרכב הקטנים") שאינם מסווגים ברישיון הרכב כ"רכב עבודה".

 

העירייה הוציאה נוהלי עבודה שאסרו שימוש פרטי בכלי הרכב הקטנים לרבות נוהל ולפיו מחוייבים העובדים להעמיד את הרכב בחניון העירייה עם סיום העבודה.

 

פקיד השומה, הוציא למערערת שומת הוצאות עודפות בגין הוצאות הרכבים הקטנים.

 

לטענת המערערת, סיווגו של הרכב על ידי רשות הרישוי אינו רלוונטי לעניין, שעה השימוש היחיד בו עושה המערערת באותם כלי רכב הוא לייצור הכנסה, לכן אין תקנות הרכב חלות על כלי הרכב הקטנים של המערערת, וממילא אין הגבלה לגבי ההוצאות שהוציאה המערערת לטענתה.

 

"רכב עבודה" אינו בהכרח זה המוגדר כך ברישיון הרכב, אלא, כל רכב הממלא בפועל משימות של "רכב עבודה" ומשימות אלה בלבד.

 

המשיב טען כי מאחר שכלי הרכב הקטנים אינם בגדר "רכב עבןדה" על פי הגדרתם ברשות הרישוי, הרי שלא הוחרגו מתחולת התקנות. תקנות הרכב – קבעו חזקה חלוטה לפיה, בהיעדר סיווג כאמור ברישיון רכב, חלות תקנות הרכב וניכוי ההוצאות אינו מותר באופן מלא אלא על פי הקבוע בהן.

 

 

 

 

בסעיף 17 נקבע על הכלל לפיו יש לנכות הוצאה שהוצאה בייצור ההכנסה כדי להגיע ל"הכנסה החייבת" בסעיף 31 לפקודה, האוסר או מגביל ניכוי כזה, הוא חריג לכלל.

 

חזקות חלוטות הן פיתרון שיורי או מותנה בהוראה מפורשת בדין: קיומה של חזקה חלוטה בתחום המס הוא חריג, והיא תופעל, רק כאשר אין בידי הנישום אמצעים ראייתים להוכיח טענותיו או כאשר קיימת הוראה שבדין מפורשת לעניין זה.

 

 

 

 

כאשר מדובר בהוצאה עסקית, אין מדובר בחזקה חלוטה, ואין מניעה כי הנישום יוכיח את אותם רכיבים המאפיינים "רכב תפעולי" או "רכב עבודה" כחלים בפועל על כי הרכב שבמחלוקת.

מסקנת בית המשפט כי ניכוי הוצאות רכב צריך להיות על פי מבחן תכליתי ועל פי השימוש שנעשה בפועל. הסיווג של משרד התחבורה, הוא טכני במהותו ונעשה ברישיון הרכב על פי פקודת התעבורה ולכן הוא בגדר חזקה הניתנת לסתירה.

 

 

הערעור התקבל.