יחיד שמוכר זכות במקרקעין מחוייב במס שבח על השבח (הרווח) הריאלי שנוצר לו, על פי מדרגות המס הרלבנטיות לו באותה שנת מס.

 

היות שהשבח נצבר על פני תקופה, (מרכישת הנכס ועד למכירתו) אך הוא מחוייב בשנה אחת, הרי מלאכותית נוצרת "מקפצת" מס שולי בשנת המכירה. המחוקק מאפשר לנישום יחיד (תושב ישראל), המבקש זאת, לפרוס את השבח על פני תקופה של ארבע שנים לאחור, "כאילו" בכל אחת מארבע שנות המס הוא קיבל רבע של השבח הריאלי, תוך לקיחה בחשבון את נקודות הזיכוי שלהן זכאי הנישום בכל שנה (ספציפית) משנות הפריסה, והתחשבות במדרגות המס השולי של אותה שנת מס.

 

כיום (לאחר תיקון 42) הפריסה היא פריסה מהותית, שלפיה המס ייקבע על פי הכנסתו של המוכר בכל שנות המס בתקופת הפריסה, שהיא עד ארבע שנות מס, או תקופת הבעלות בנכס -  הקצרה מביניהן. (בחוק הקודם אושרה פריסה תיאורטית בלבד, שבה ייחסו  1/6 מהשבח הריאלי לשנת מס מסוימת, ואת הפרש המס בגין תוספת השבח הכפילו בשש).

 

היות שהפריסה היא מהותית, הרי הוראות החוק לעניין פריסה יחולו רק אם המוכר הגיש דוחות למס הכנסה לשנות  המס שבתקופת הפריסה. נישום שלא היה חייב בהגשת דוחות (שכיר) המבקש פריסה, יכול לעשות זאת, אולם הוא חייב להגיש דוחות לשנות הפריסה.

 

האוכלוסיה המבוגרת נהנית משיעורי מס נמוכים יותר, ונוסף על כך נקבע כי מגיל 60, גם מכירה של נכסי הון תיחשב כהכנסה מיגיעה אישית, ותאפשר למוכר ליהנות ממדרגת מס נמוכה בהתאם להכנסה השנתית שלו על פי דוחות המס שהגיש. גם אם מכירת הנכס הייתה  בחודש ינואר, ולמוכר מלאו 60 בחודש דצמבר של אותה שנת מס – הוא זכאי להטבה, שכן הבדיקה נעשית לפי "שנת מס".

 

לפיכך, כל מי שמכר נכס והתחייב במס שבח, טוב יעשה אם יבדוק אם ניתן לבצע פריסה כאמור לעיל ולהינות ממס מופחת.