מהנדס שעבד ב"מקורות" משנת 1971 עד 1980 כעצמאי, ואח"כ כשכיר עד שנת 2003, תבע להכיר גם בתקופת עבודתו הראשונה (כעצמאי) כבתקופת עבודה כשכיר  (ובעקבות כך – בזכאות לפיצויי פיטורים, מענק יובל ועוד).

 

     תביעתו נתקבלה ע"י ביה"ד הארצי. מאידך נדחתה תביעת "מקורות" שהעובד יחזיר לה תשלומים "עודפים" שקיבל כעצמאי באותה תקופה, (שולמו לו סכומים גבוהים מאשר לשכירים באותה משרה) מאחר והיוזמה לעבודתו כ"עצמאי" היתה של "מקורות", וחוזה העבודה לא כלל הוראה לעניין התחשבנות כזו. מסקנה מכך שאם כבר (לא מומלץ) מעסיקים אדם כעצמאי (עם חשבונית)  יש לבסס הסכם מיוחד לכך ולהדגיש שהיוזמה והדרישה לעבודה כעצמאי היא של העובד. כמו כן יש להדגיש את כל המרכיבים הקובעים במבחן "מיהו עצמאי ומיהו שכיר".

 

מעבידים שהחלו להפריש עבור עובדיהם לפנסיה על פי צו ההרחבה, (לפי המינימום שבצו) צריכים להגדיל את שיעור ההפרשה מ- 1/1/2010.

 

על חשבון המעביד		5%	(2.5% לפנסיה ו- 2.5% לפיצויים)
על חשבון העובד		2.5%
סה"כ		7.5%

 

 

צו ההרחבה חל רק על עובדים שאין להם הסדר טוב יותר מכח צו הרחבה, הסכם קיבוצי או הסכם אישי.

 

 

 

       בתביעה לקבלת פיצויי פיטורים עקב הרעת תנאים, על העובד להוכיח, כי התפטרותו נבעה מהרעה ממשית של תנאי העבודה. במקרה הנדון קבע בית הדין, כי התפטרות העובד לא נבעה מהרעת תנאים מוחשית כפי שנדרש בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

 

       העובד טען שהמעביד הקטין את יכולתו לעבוד בשעות נוספות ולכן משכורתו פחתה.

 

       נפסק כי, העובד לא הוכיח, כי ההפחתה בשעות עבודתו ובשכרו נבעה מיוזמת המעסיק  וכי ביקש להחזיר לו את שעות העבודה לקדמותן. כמו כן העובד דרש פיצויי פיטורים רק שנתיים וחצי לאחר התפטרותו. אשר על כן התביעה נדחתה.

 

 

אין ברירה אלא להזכיר שוב, שבתי הדין לעבודה החלו לאחרונה לקנוס בסכומים מהותיים, מעבידים שלא ביצעו הליך שימוע "אמיתי" לעובד לפני פיטוריו. המעביד נדרש להוכיח כי לפני הפיטורין הוא נתן לעובד הזדמנות כנה לשכנע אותו שלא לפטרו וכן כי לאחר מכן הוא שקל בתום לב וקיבל החלטה לפטר רק לאחר שיקול נוסף.

 

כל זה צריך להיות מוכח בכתובים, אחרת זו "מילה" של המעביד מול "מילה" של העובד ובתי המשפט נוטים בדרך כלל לטובת העובדים!