תקנות בדבר פחת מואץ מאפשרות זקיפת פחת בשעור 50% לשנה בגין ציוד שנרכש בתקופה מ- 1/6/08 ועד 31/5/09 והוא משמש ב"פעילות מזכה", בתוך 6 חודשים מרכישתו.

 

בתקנות החדשות נקבע כי "… והוא זכאי בשלו לניכוי בעד פחת רשאי לבקש בעד אותו ציוד פחת במקום הפחת שהוא זכאי לו לפי כל דין, בשיעור של 50% ממחירו המקורי של הציוד…"

 

כלומר, הפחת השנתי משתנה מהשיעור הקבוע בכל דין אחר ל- 50% כאילו זהו שיעור הפחת הרגיל של הנכס.

בעסקים המדווחים בשיטה המצטברת יש לשקף ולרשום בדוח השנתי את כל ההוצאות גם אלה שטרם שולמו וטרם נתקבלה  חשבונית בגינן.

 

כאשר ההוצאות הכרוכות בפעילות העסק טרם נכללו בספרי החשבונות, יש ליצור הפרשה מתאימה לאותן הוצאות. ("הפרשה" = רישום בספרים של ההתחייבות לשלם את ההוצאה ואת ההוצאה הנובעת מהתחייבות זו).

 

למשל: הפרשה לאחריות, לתיקונים, להשלמת עבודות ועוד. מדובר ברישום פעולה בספרים המגבשת את ההוצאה בשנת 2010 גם אם טרם שולמה וגם אם טרם נתקבלה חשבונית מס מהספק.

       

 

        הפרשה להוצאות תותר כהוצאה אם מתקיימים התנאים הבאים:

                             ·                ניתן לאמוד את סכום ההוצאה העתידית.

                             ·                יש סיכוי סביר שההוצאה תוצא בפועל.

                             ·                ההתחייבות הינה כלפי צד שלישי.

 

=  רישום הפרשה בגין התחייבויות תלויות

אם תלויות ועומדות נגד העסק תביעות כספיות בגין פעולות הקשורות במהלך העסקים הרגיל (כמו תביעה משפטית של לקוח בגין פגם במוצר או איחור באספקה), ניתן לדרוש את סכום התביעה או חלקו כהוצאה. התנאים לכך הינם שקיימת סבירות גבוהה, על פי עקרונות חשבונאיים מקובלים, כי התביעה תאושר ושיש אומדן מבוסס ביחס לסכום שישולם לתובע כך שאי הכללתו בהוצאות העסק תגרום לעיוות התוצאה העיסקית על פי עקרונות חשבונאיים מקובלים.

 

גם אם בעל העסק כופר בבית המשפט בחובו לשלם את התביעה, הרי אין בכך מניעה מלתבוע את ניכוי התביעה כהוצאה. מומלץ לנסות ולגבש פשרה עוד לפני תום שנת המס, כדי ליהנות בוודאות מסכום הפשרה כהוצאה.

 

=  רישום הפרשה בגין רכיב האחריות הכלול במכירת ציוד ונכסים שנמכרים עם אחריות

        יש לבדוק אם בהכנסות כלולות מכירות שסכומן כולל רכיב בגין האחריות (כלומר מחיר המכירה כולל תקופת אחריות למוצר). בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים, ניתן ליצור במקרים מסוימים, הפרשה להוצאות האחריות שתקטין את ההכנסות בשנה הנוכחית, זאת אם ההוצאה קרובה לודאי וניתן לאמוד את ההוצאה על בסיס סביר, כגון: חישוב סטטיסטי לפי ניסיון העבר או בסיס אחר. 

 

 

במידה ולא כל ההתחייבות לתשלום פיצויים לעובדים מכוסה בפוליסות אישיות ובקופות הפיצויים, מומלץ לבצע הפקדה להשלמת החוסר סמוך לתום השנה. נציבות מס הכנסה תתיר כהוצאה סכומי הפקדות בקופה לפיצויים בגין השנה השוטפת ועוד שליש מהפיגורים לשנים קודמות (או 20% מהסכום שנצבר בקופה המרכזית לפיצויים, כגבוה שבהם).

 

מומלץ לבחון הפקדה בקופות המרכזיות לפיצויים עד תום השנה  ולגרום להוצאה מוכרת לצרכי מס השנה מבלי לשייך את הכסף לעובד זה או אחר, מה שיאפשר בעתיד למשוך את הכספים במקרה בו יווצרו עודפים מעבר לחבות לפיצויים לעובדים, או במקרה של הפסקת פעילות העסק והמעביד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

=               הפקדה בקופת גמל לתשלום דמי מחלה

חוק דמי מחלה תשל"ו – 1976 מחייב את המעסיק לשלם לעובדו, שנעדר מעבודתו עקב מחלה, דמי  מחלה, כפי מפרט זה:

                             ·              בעד יום ההיעדרות הראשון – אין תשלום.

                             ·              בעד היום השני ועד השלישי – מחצית "דמי המחלה". (37.5% מהשכר הרגיל).

                             ·              בעד הימים מהרביעי ואילך – "דמי מחלה" מלאים.(75% מהשכר הרגיל).

 

"דמי מחלה" – 75% מהשכר הרגיל שהיה העובד מקבל לוא המשיך בעבודתו. ימי המחלה מוגבלים ליום וחצי לכל חודש עבודה מלא ולא יותר מ- 90 יום.

 

על פי הסעיפים 17 (5) ו- 18 (א) לפקודת מס הכנסה – הסכומים המופקדים בקופה לתשלום דמי מחלה, מוכרים כהוצאה לצרכי מס הכנסה.

 

 

ראוי לבצע לקראת תום שנת המס את ההוצאות בגין שיפוצים הנכללים במסגרת הוצאות אחזקה. בהוצאות אלה יכללו תיקונים ושיפוצים אשר במהותם הם "שמירה על הקיים", להבדיל מתשלומים לשיפורים מהותיים אשר הם בעלי אופי הוני (השקעה). הוצאה המעלה את ערך הנכס ומשביחה אותו, הינה הוצאה הונית. כאשר מדובר בשיפוצים  בנכס מושכר, הדין שונה – ראה לענין זה בהמשך החוברת.

 

 

רצוי להקדים את הטיפול בחובות בעיתיים, כלומר – להחליט אם לתת לחייב "הנחה" ולהוציא תעודת זיכוי  או להביא לסיום הליכי גבייה או פשרה. נציין כי חובות אבודים מוכרים כהוצאה רק אם מוכח להנחת דעתו של פקיד השומה כי נעשו כל המאמצים לגבותם. לפיכך, יש להוכיח את ביצוע הפעולות לגביית החובות כגון – פנייה בכתב לחייבים, פנייה באמצעות עורכי דין, הגשת תביעות משפטיות וכו'. לחילופין, ניתן להוכיח כי סיכויי הגביה נמוכים ביותר והוצאות הגבייה אינן כדאיות ביחס לגובה החוב. יש אפשרות להמחות חובות מסופקים לחברת גבייה ולתבוע כהוצאה לצורכי מס את ההפרש בין סכום החובות שהומחו לבין התמורה ששילמה חברת הגביה או שהתחייבה לשלם (בדרך כלל % מסויים מהחוב).

 

עמדת מס הכנסה  בנושא זה הינה כדלהלן:

1)         חוב אבוד יוכר כהוצאה רק אם הוא עסקי, ונרשם בעבר כהכנסה בספרי העסק.

 

2)         החוב בלתי ניתן לגבייה (למשל – החייב פשט את הרגל או שהוא חברה בפירוק).

3)          חייב להתקיים התנאי שמועד פירעון החוב הגיע. למרות זאת אם מועד פירעון החוב הוא לאחר תאריך המאזן והחייב פשט את הרגל לאחר תאריך המאזן יוכר החוב האבוד בשנה הנוכחית. מדובר על מצב שבו בתאריך המאזן ידוע שלא ניתן יהיה לגבות את החוב (למשל, כיוון שהחייב פשט את הרגל). לפיכך יש להכין ראיות לכך שכבר השנה היה ברור שהחוב הינו אבוד גם אם פורמלית החייב פשט את הרגל בשנה הבאה.

 

יש לאסוף ראיות התומכות בפעולות שבוצעו לגביית החובות האבודים. לגבי חובות של לקוחות שאינם יכולים לעמוד בתשלום – מוטב להגיע עמם להסכם פשרה עד 31 לדצמבר 2010,  כדי שיתרת החוב שלא תשולם תותר בניכוי בשנת המס הנוכחית.