בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את הערעור וקבע כי אין לראות במחילת חוב של ספק, כעסקה נפרדת ועצמאית החייבת במע"מ.

 

במסגרת ביקורת שנערכה במס הכנסה הגיעה החברה  עם פקיד השומה להסכם לפיו חוב בסכום של 2,808,963 ₪ שהיה לה כלפי ספק-חוץ שלה, יחשב  כנמחל על ידו.

 

בהסתמך על הסכם הפשרה, הוציא מנהל המע"מ לחברה שומה, בטענה שויתור החוב של הספק חייב במע"מ לפי סעיף 12 לחוק מס ערך מוסף.

 

סעיף 12(א) לחוק קובע:

 

כבר נפסק בעבר כי מחילת חוב במסגרת יחסים עסקיים, נכנסת לגדרו של הסעיף, ואין צורך כי תתלווה למחילה כוונה וולונטארית.

 

אין מחלוקת כי החברה דיווחה במסגרת הדו"ח הכספי שלה לשנת 2010 על מחיקת חוב לספק בסך של 2,808,963 ₪; אין מחלוקת שבגין המחילה היא נשאה בתשלום מס הכנסה; אין מחלוקת שלא בוצעה כל עסקה אחרת בינה ובין הספק ואין מחלוקת כי היא שילמה את מלוא המע"מ שנתבקש בגין ביצוע העסקה המקורית (מכירת הטובין שנרכשו מהספק), המחלוקת היחידה בין הצדדים היא האם יש לראות  במחילת החוב במועד מאוחר יותר כעסקה נפרדת המחויבת במס מכוח עצמה.

 

בהמ"ש קיבל את טענת החברה לפיה אין המדובר בשתי עסקאות נפרדות ושומת העסקאות שהוציא מנהל מע"מ בעניין מחילת החוב - בוטלה.