החוק הרלבנטי

1. אישה זכאית לקבל גמלת אזרח ותיק אם היא צברה תקופת אכשרה" - 60 חודשי ביטוח במשך 10 השנים - בין גיל הפרישה לגיל הזכאות, או 144 חודשי בטוח מגיל 18.

2. עקרת בית נשואה שאינה זכאית לגמלת אזרח ותיק, תקבל את הגמלה - בכל מקרה, בגיל הזכאות (שעולה בהדרגה מגיל 65 עד גיל 70).

3. עקרת בית השוהה בחו"ל וזכאית לגמלת אזרח ותיק, תקבל קצבת אזרח ותיק רק ל- 3 חודשים (למעט אם נמצאת במדינת אמנה).

עובדות המקרה

1.      המבוטחת ילידת 1936, עלתה ארצה ב- 1950 ומשנת 1963 אינה עובדת.

2.      עקב מחלת בנה תושב אוסטרליה, היא שוהה עמו מידי פעם באוסטרליה, ולכן קצבת אזרח ותיק שהיא מקבלת כעקרת בית - מופסקת בכל פעם.

3.      בהגיעה לגיל 74 הגישה תביעה לקצבת אזרח כמבוטחת רגילה ולא כעקרת בית, כדי לקבל קצבה גם בעת שהייתה בחו"ל.

4.      המחלוקת היא האם היא צברה "תקופת אכשרה" בכך  שעבדה כשכירה בשנים 1950-1963 - כטענתה.

(המשך בעמוד הבא..)

פסק הדין

1. חברה של המבוטחת העידה שהן עבדו יחד, בשנים הנטענות.

2. המבוטחת הציגה מכתבים שקבלה מחו"ל, ואשר הכתובת על המעטפה היא כתובת המפעל שבו עבדה כטענתה.

3. המל"ל הציג טופסי תביעה לקצבת זקנה מהשנים 2001 ו-2002, (בגיל 65 – שהיה אז "גיל הזכאות"),שהגישה המבוטחת ואשר בהם לא צוין כי היא עבדה בשנים הנטענות על ידיה.                                                     

למרות שהמבוטחת הודתה כי היא חתומה על הטפסים, היא טענה שאינה יודעת מי מילא אותם.

4. ביה"ד קובע  כי לאור העובדות כי חלפו למעלה מ- 55 שנים, וכי אין רישום במל"ל ואין יכולת לדרוש מהמעסיק אישור העסקה (המעסיק נפטר), רשאית המבוטחת להוכיח את טענתה באמצעות עדים. המבוטחת הרימה את נטל ההוכחה כי עבדה בתקופה הנדרשת, ולכן היא זכאית לגמלה.