עובדות המקרה

בני זוג רכשו דירה. בעת הרכישה, הייתה בבעלות הבעל דירת מגורים נוספת, אשר בהתאם להסכם ממון בין הצדדים שייכת רק לו.

בני הזוג טענו כי בעת רכישת הדירה החדשה זכאית האשה לשלם מס רכישה על מחצית הדירה השייכת לה, בשיעור החל על רכישת דירת מגורים יחידה.  

מוכרת ההלכה בעניין "חזקת התא המשפחתי", אשר ניתנה על ידי ביהמ"ש העליון (ע"א 3178/12, יגאל שלמי) אשר קבעה כי חזקת התא המשפחתי שקבע המחוקק, היא חזקה הניתנת לסתירה על ידי הנישום שעליו להוכיח כי:

1.    קיים הסכם ממון בין בני הזוג, במסגרתו נקבעה חלוקת הזכויות בדירות המגורים של בני הזוג.

2.      הסכם הממון מיושם בפועל, כך שמתקיימת הפרדה רכושית בין בני הזוג בכל הנוגע לדירות. 

(המשך בדף הבא...)

פסק הדין

ועדת הערר פסקה כי אכן התקיימה "הפרדה רכושית" אמיתית בין בני הזוג, על פי  הסכם ממון אשר נחתם לפני נישואיהם.

הסכם הממון שקבע "הפרדה רכושית" קניינית ביחס לדירות אשר בבעלות הבעל, והוא יושם בפועל והכנתו לא נבעה מ- "תכנון מס" או הפרדה מלאכותית.

האשה הצליחה להוכיח את הנדרש כדי לצאת מתחולת "חזקת התא המשפחתי" לפיכך, יש לראות אותה כמי שרכשה מחצית מדירה יחידה.