פסק הדין דן בטענת מנהל מיסוי מקרקעין כי הוראות פקודת מס הכנסה בעניין נאמנויות, אינן חלות לגבי מקרקעין שהועברו לנאמנות.

מוסד הנאמנות משמש לכמה מטרות, למשל: הורים המבקשים להעביר נכסים לילדיהם/נכדיהם  במתנה או בירושה, וחוששים שבני הזוג של ילדיהם/נכדיהם ינסו להשתלט על הנכסים.

פקודת מס הכנסה מכירה בנאמנות וקובעת הסדרי דחיית המס בעת העברת הנכסים לנאמנות ואת חובת הדיווח החלה על יוצר הנאמנות, על הנאמנים, ועל הנהנים.

פסק הדין עוסק בנאמנות אליה העבירו סבא וסבתא - תושבי חוץ קנדיים , לחברת נאמנות ישראלית ("הנאמן"), ארבעה נכסי מקרקעין בישראל, וקבעו כי נכדתם - היא הנהנית בנאמנות (הנכדה כלל לא ידעה כי היא נהנית בנאמנות זו).

במסגרת הנאמנות מונה  בנוסף לנאמן גם "מגן נאמנות" שתפקידו לשמור שהנאמן פועל כראוי.

הנאמנות והקמת החברה להחזקת נכסי הנאמנות דווחה לפקיד השומה (לא למנהל מיסוי מקרקעין).

(המשך בעמוד הבא...)

מנהל מיסוי מקרקעין ראה בהעברת הנכסים לנאמן כפעולה חייבת במס שבח ובמס רכישה, היות שלדעתו, חוק מיסוי מקרקעין "מכיר" שני סוגי נאמנויות בלבד ("רשימה סגורה"):

1. נאמנות על פי סעיף 3 לחוק (נאמנות מכוח חיקוק דין).

2.  נאמנות על פי סעיפים 69 ו- 74 לחוק מיסוי מקרקעין.

המערער טען כי לאחר חקיקת פרק הנאמנות בפקודת מס הכנסה,          לא מדובר יותר ברשימה סגורה. 

פסק הדין

בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי אין הגיון לייחס לנכסי מקרקעין דין שונה מזה שיחול לכל הנכסים האחרים.

סעיף 75ז(ד) לפקודת מס הכנסה קובע כי נכס כולל גם מקרקעין ולכן ברור כי פרק הנאמנויות והסדרי המיסוי שבפקודת מס הכנסה, חלים גם על נכסי מקרקעין בישראל, הן לגבי ההכנסות מהנכסים והן לגבי העברת הנכסים לנהנים.

קיימת "לאקונה" בחוק מיסוי מקרקעין שאותה יש להשלים לפי העקרונות שנקבעו בפרק הנאמנויות בפקודת מס הכנסה, ולכן ההעברה של הנכסים לנאמנות אינה נחשבת כ-"מכירה", הן לעניין מס שבח והן לעניין מס רכישה.