פסק הדין דן בעניין חברה ישראלית (החברה) שקיבלה כספים מחברה זרה.  

החברה טענה כי התקבולים חייבים במס ערך מוסף בשיעור אפס, על פי  סעיף 30(א)(2) או סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, הקובעים שיעור מע"מ אפס למתן שירות לתושב חוץ.

החברה עוסקת בשירותי איתור והשמת עובדים באמצעות פרסום באינטרנט ובעיתונים, קיום כנסים, איסוף מסמכים ונתונים וביצוע

 ראיונות למועמדים.

החברה סכמה עם החברה הזרה כי בתמורה למתן זכות שימוש במאגר המידע שלה ומסירת מידע לחברה הזרה, תקבל תשלום קבוע בסך 30,000 $ בחודש.  החברה טענה  כי מדובר ב"מידע" הכלול בהגדרת "נכס" בסעיף 1 בחוק מע"מ ,ולכן העברת המידע לחברת הזרה מהווה "מכר" של נכס בלתי מוחשי, הפטור ממע"מ לפי סעיף 30(א)(2) לחוק מע"מ.

לחלופין, טענה החברה, כי מדובר בתמורה למתן שירות לחברה זרה ולכן חל מע"מ בשיעור אפס, לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.

פסק הדין

הערעור של החברה נדחה.

(המשך בעמוד הבא...)

ביהמ"ש קובע, כי השירות שנתנה החברה לחברה הזרה לא הסתיים ביום אספקת המידע לחברה הזרה, והיא המשיכה ללוות את העובדים שנקלטו בחברה הזרה, ואפשרה לנציגי החברה הזרה לפעול מתוך משרדיה.

לא מדובר בהעברת מידע גרידא. החברה ספקה לחברה הזרה סל שירותים כולל של שירותי השמה ותיווך עבודה וכן ליווי העובדים הישראליים בהליך קליטתם בעבודה. לכן, מדובר בעסקה למתן שירותים ולא בעסקת מכר.

סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, קובע מע"מ בשיעור אפס בעסקאות למתן שירות ל"תושב חוץ", אך אינו מתיר שיעור אפס בשירות מעורב- שיש בו גם נהנים ישראליים.

 אין כל ספק שמדובר בשירות מעורב, כי מהשירות שנתנה החברה נהנו גם דורשי העבודה הישראליים, אשר מצאו עבודה בחברה הזרה.

כלומר שהחברה נתנה שירות גם לישראלים - משוחררי צבא וסטודנטים שביקשו למצוא עבודה, וגם לחברה הזרה שחיפשה עובדים, ולכן לא יחול  מס בשיעור אפס על פי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ.