עובדות המקרה

חוק הבטוח הלאומי (ראו הערה 1) קובע כי תביעה לגמלה, תוגש למוסד לבטוח לאומי תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

המבוטחת שעבדה הן כשכירה והן כעצמאית, ילדה בשנת 2014. דמי הלידה כעצמאית שולמו לה אוטומטית (כלומר שהמל"ל "ידע" על אירוע הלידה).

לאחר כשנתיים, נודע למבוטחת שהיא זכאית לדמי לידה נוספים - גם כשכירה  ורק אז היא הגישה תביעה לקבל דמי לידה גם כשכירה.

הבטוח הלאומי דחה את תביעתה מחמת האיחור בהגשה (שיהוי).

פסק הדין

בפסק דין אורלי יהלום נפסק כי: "מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי.... בית דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון לפיהן התנהגותו של גוף ציבורי, דוגמת המוסד לביטוח לאומי אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק, ... ".

התביעה נדחתה כי החוק אינו מאפשר תשלום רטרואקטיבי מעל 12 חודשים ולכן התביעה נדחית.

(המשך בעמוד הבא...)

הערות לפסק הדין

1-      סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, קובע:

(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב) (1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה.

2-    פסק דין זה למרות שהוא מקומם ונראה על פניו לא "צודק", מדגיש שוב את הצורך להגיש תביעות לבטוח הלאומי בכל פעם שקמה עילת תביעה - ללא דיחוי.