|
סעיף 96 לפקודת מס הכנסה דן במצב בו נישום מוכר נכס בו פחת, ו"בסמוך" למכירה רוכש נכס אחר לחילוף הנכס שנמכר. הסעיף מאפשר דחיית המס בגין רווח ההון (אן יש רווח הון במכירה) בהתקיים התנאים שנקבעו בסעיף.
סעיף 96 דורש כי הנכס הנרכש יהיה לחילופו של הנכס שנמכר.
מה פרוש המונח "נכס חילופי"
מהפסיקה עולה כי נכס העונה להגדרת "נכס לחילופו", צריך לקיים את מבחן "היתכנות התפקוד הזהה". מספיק שאחד התפקודים יהיה קיים בשני הנכסים על מנת שיהיה מדובר ב"נכס לחילוף" (ראה פס"ד ישראל צ'רני עמ"ה 193/89 ואהרון יוסף עמ"ה 8/84).
בנוסף, נדרשת הצדקה כלכלית לחילוף הנכסים. למשל החלפת נכס מניב או מכונה המניבה דמי שכירות המוחלפים בנכס מניב או מכונה אחרים, וזאת לאור העובדה שבלעדי הנכס המוחלף, לא היתה מושגת ההכנסה המכסימלית כלומר יש הגיון כלכלי בחילוף.
באופן דומה, נראה שאין מניעה לאפשר חילוף מקרקעין מניבים בחו"ל, אף אם הנכס הנמכר והנכס המוחלף, נמצאים במדינות שונות (קיימת בעיה לגבי מרכיב הקרקע שאינה "נכס בר פחת").
לגבי מקרקעין בישראל, חוק מיסוי מקרקעין מאפשר דחיית אירוע המס בהתקיים התנאים שנקבעו בחוק. (מקרקעין בישראל אינם עונים להגדרת "נכס" על פי סעיף 88 לפקודה, ועל כן סעיף 96 לא יחול בגינם).
מובאים להלן 2 פסקי דין שמהם ניתן ללמוד את אפשרויות "ההגמשה" של סעיף 96 וניצולו המכסימלי לדחיית מס בעת מכירת נכסים היוצרים רווח הון ריאלי. (בדרך כלל נכסים שהופחתו לגמרי וכל תמורה בעצם יוצרת רווח הון ריאלי).
בבית המשפט המחוזי בחיפה
מס' תיק
: עמ"ה 193/89
בפני כב' השופט ד. ביין
המערער: צ'רני ישראל
המשיב: פקיד שומה עכו
ניתן ביום 14/4/1991
העובדות
1. המערער היה שותף בשותפות שלה היה מחפרון. השותפות פורקה והמחפרון נמכר. כעבור 11 חודשים רכש המערער טרקטור חדש.
2. המחפרון שימש לעבודות פיתוח (חפירת תעלות מים ובורות נטיעה)
הטרקטור נרכש "ערום" ובפועל צורף אליו מעמיס קידמי וניתן לחבר לו גם מחפרון אחורי. בפועל הוא שימש לעבודות יישור ועיבוד קרקע וכיסוי תעלות ואילו חובר לו מחפרון יכול היה לבצע גם חפירת תעלות ובורות.
3. לטענת המערער, יש לראות בטרקטור כ"חלוף" נכס לעניין סעיף 96 לפקודה.
לטענת המשיב, הגם שאין צורך בזהות בין שני הנכסים, עליהם להיות בעלי אותן פונקציות.
נפסק:
1. העיקרון העומד ביסוד סעיף 96 הוא למנוע הטלת מס כפולה בשל הצורך הכלכלי לאפשר החלפת ציוד ולהימנע מפגיעה בהון העצמי.
2. שאלת משמעות המושג "חילוף" טרם נדונה בביהמ"ש העליון. בביהמ"ש המחוזי קיימות מספר גישות: הגישה המרחיבה שבהלכת אהרון יוסף (עמ"ה 8/84) לפיה אין צורך שהנכסים ישמשו לאותה מטרה. גישה צרה יותר בהילכת שלוים (עמ"ה 313/64) לפיה הודגש השימוש הסובייקטיבי שעשה הנישום בנכס, והגישה הצרה ביותר בהילכת באומל (עמ"ה 617/77), לפיה הנכס הנרכש והנמכר, חייבים לשמש בבחינת מהותם לאותה פונקציה.
3. הפרשנות הנאותה צריכה להילמד מהמטרה הכלכלית של סעיף 96, קרי עידוד מפעלים לחדש ציודם מבלי לפגוע בהונם העצמי.
4. המבחן העדיף הוא מבחן מעורב-אובייקטיבי סובייקטיבי, לפיו השאלה היא: האם הנכס המוחלף בעצמו או תוך הוספת אביזרים יכול לשמש לפחות כאחת החלופות לאותה פונקציה ששימש הנכס הקודם, ובלבד שהנישום התכוון לכך.
5. מבחן זה אינו מקפיא את העסק הקיים במתכונתו הנוכחית, אך אינו מאפשר הקמת עסק שונה לחלוטין שדבר אין לו עם העסק הקודם.
6. במקרה זה, מולאו הדרישות האובייקטיביות והסובייקטיביות, ולפיכך יחול סעיף 96.
הערעור התקבל.
עמ"ה 8/84
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בפני: כב' השופט א. הגין
פסק הדין ניתן ביום 29/3/1987
המערער: אהרון יוסף
נגד
המשיב: פקיד שומה ת"א 2
העובדות:
מדובר על נישום שמכר מונית (היה נהג מונית), ורכש במקומה רכב להובלת והפצת סיגריות, הוא ביקש להחיל את סעיף 96 ופקיד השומה שלל זאת.
בית המשפט פסק:
מנוסחו הקודם של סעיף 96 לפקודה ומהוראות סעיף 27(א) לפקודה, אנו למדים שהדרישה הטבועה במסגרת המילה "חילוף", שבסעיף 96 הינה כי נכס יבוא במקום נכס. אין הסעיף מורה כי שני הנכסים, המחליף והמוחלף, ישמשו במסגרת אותו עסק, או בעסקים זהים. מספיק שמדובר בשני נכסים ברי פחת ושניהם ישמשו בהשגת הכנסה מעסק (כלשהי).
הערעור התקבל.
|