זכותו של עובד להחזר הוצאות נסיעה לעבודה, נקבעה לפי צו ההרחבה, ל"מי שזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו".

אין בצו כל הגדרה מהו המרחק המינימילי המקנה זכאות זו, וגם לא הוראה הקובעת כמה תחנות אוטובוס לפחות צריכות להיות בין מקום המגורים למקום העבודה. כשיש צורך בשני אוטובוסים, קובע הצו שהזכאות לאוטובוס השני תקום רק אם צריך לנסוע בו לפחות שלוש תחנות.

ביה"ד הארצי פסק, למשל, כי מרחק של 500 מ' (שהיה המרחק בין התחנה למקום העבודה), אינו מצדיק החזר הוצאות נסיעה נוספות, ואף קבע כי המונח "זקוק" יתפרש באופן שונה מעובד לעובד, בהתחשב בנסיבות מצבו, גילו, תוואי הדרך וכו'.

לאחרונה נפסק כי בתביעה של החזר הוצאות נסיעה לעבודה, חייב העובד להוכיח כי היו לו בפועל הוצאות נסיעה, כולל זמנים וסכומים.