המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) קובע מעמד מבוטחים על פי דיני עבודה, ולא על פי אופן תשלום דמי הביטוח.

בת זוג נחשבת כשכירה בעסק של בעלה, אך ורק אם מתקיימים ביניהם יחסים של עובד-מעביד.

המל"ל אימץ מספר מבחנים, שנקבעו בפסיקה (הכללים זהים גם למקרים בהם בן הזוג מועסק בעסק של אשתו):

1. שכר קבוע ויציב, שמתקבל בפועל, שאינו מותנה במצב הכלכלי של העסק. העובדת (האישה) אינה חשופה לסיכון כלכלי.

2. קיימת מסגרת קבועה של שעות עבודה.

3. בת הזוג מקבלת שכר ריאלי בתוספת התנאים הסוציאליים, כגון: חופשה, הבראה, תוספת יוקר.

4. בת הזוג משתמשת בעבודתה באמצעי היצור של המפעל.

5. קיים פיקוח על העבודה של בת הזוג והיא כפופה למרותו של המעסיק (הבעל).

עולה מהאמור לעיל, שאין מניעה שאישה תהיה עובדת שכירה בעסקו של הבעל, ובלבד שיתקיימו יחסי עובד ומעביד, ובין היתר, ישולם לה שכר בפועל והוא יהיה שכר ראלי בהתאם לעבודה שהיא מבצעת.