העורר שהיה בעל אדמה חקלאית החליטה למכרה. לאחר שהוגשה למס שבח הצהרה בדבר שווי עסקת המכירה הוא לא קיבל אותה כמהימנה וקבע את שוויה לצורך חישוב מס שבח על מחיר גבוה יותר (576,850 ש"ח במקום 77,313 ש"ח).

טענות העורר

העורר טוען, כי המדובר בקרקע חקלאית המרוחקת מצירי תנועה מרכזיים, ללא מחוברים. כמו כן, אל קרקע זו מוביל שביל עפר ונטיעה בה היא משימה כמעט בלתי אפשרית. כמו כן טען העורר שהוא פעל בתום לב וללא השפעה של קיום יחסים מיוחדים עם הקונה.

בנוסף, ציין העורר, כי הערכת שווי הקרקע (על ידי שמאי) נעשתה לפי "המנהגים בין מוכר לקונה" והוסיף, כי במגזר הערבי המחירים נמוכים יותר.

מנגד טוען המשיב, כי שווי המקרקעין גבוה יותר מהמוצהר ומכאן שמס השבח גבוה יותר. המשיב סומך טעמו על שומות שערכו שני שמאים למספר חלקות באזור.

2. השומות שהוצאו על ידי המשיב לא תאמו את "אופיה" של החלקה.

3. המוכר פעל בתום לב וללא השפעה על קיום יחסים מיוחדים עם הקונה. חזקה על המוכר שידע את מחיר הקרקע שבבעלותו וכי לא מכר אותה כלאחר יד, במחיר הפחות משוויה בשוק באזור מיקומה.

4. לאור האמור לעיל פסקה הועדה, כי אין מקום ובסיס לקביעת שווי שוק כפי שניסה המשיב להוכיח, וכי הסכום בו נמכרה הקרקע על ידי העורר הוא הוא סכום שווי הקרקע. הערר התקבל.