בביקורת של פקיד השומה במשרדו של הנישום, סירב הנישום להציג למפקחים שיק שהיה בארנקו. עקב כך פסל פקיד השומה את פנקסיו של הנישום, בנימוק שלא רשם תקבול שהיה חייב לרושמו. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנישום, בקובעו כי לא הוכיח כי השיק לא היה "תקבול". הנישום עירער לבית המשפט העליון.

בית המשפט עליון פסק (ע"א 520/83 מיכאל דון) כי הימצאותו של שיק בכיסו או בכליו של בעל העסק, אפילו כשהוא נמצא בתחום העסק, אינה מהווה ראיה שהשיק הינו "תקבול".

הנישום אינו חייב לתת כל הסבר כל עוד אין ראיה, לכאורה, שהשיק שבכיסו מהווה תקבול.

מפסק דין זה עולה כי לפקיד השומה אין סמכות לבצע חיפוש על גוף הנישום ובכליו הפרטיים ללא צו חיפוש. אולם, אם פקיד השומה יודע בוודאות שהנישום מחזיק את השקים של העסק בכיסיו (למשל אם הנישום אמר כך…), תהיה זכות לפקיד השומה לבדוק ולחפש בכיסיו של הנישום.