אין                                  אין אפשרות לפדיון חופשה במהלך העבודה

חופשה שנתית מוגדרת בסעיף 1 לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951, ומטרתה –  מתן אפשרות לעובד לצאת לחופשה, על מנת לאגור כוח, מבלי שיפסיד משכרו, ואין מטרת המחוקק להוסיף על שכרו של העובד.

הסדר של תמורת חופשה (ללא יציאה לחופשה בפועל) אפשרי בשני מקרים בלבד:

א.       לעובד שמקבל שכר על בסיס יום או שעה שעבר אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד פחות           מ- 75 ימים רצופים, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות (יקבל תמורת חופשה בגובה של 4% משכר עבודתו).

ב.       במסגרת "פדיון חופשה" – סעיף 13 לחוק המדבר על תשלום בגין ימי חופשה שלא נוצלו ע"י עובד – כשנסתיימו יחסי העבודה בין המעביד לבין אותו עובד.

מטרת חוק חופשה שנתית היא להביא לכך שהעובד יצא לחופש ויקבל דמי חופשה. אין בתשלום המכונה "פדיון חופשה" מבלי שהעובד יצא לחופשה, בכדי להוות תשלום על פי החוק ותשלום מעין זה אם שולם, יהווה חלק משכר העבודה הרגיל.