פסק הדין מהווה חידוש לא רק מבחינה פרשנית, אלא מבחינה תפיסתית.

 

 

להלן נסקור השלכות של פסק הדין:

 

         א.         מהי "הוצאה בייצור הכנסה"

פסק הדין מפרש בצורה מרחיבה וחדשה את המונח "בייצור הכנסה".

 

למשל, הוצאות נסיעה לעבודה לא נחשבות כהוצאה בייצור ההכנסה, שכן בעת הנסיעה, העבודה טרם החלה. הרחבת ההגדרה יכולה להוביל למסקנה, לפיה הוצאות נסיעה לעבודה יותרו בניכוי, שכן בדומה להוצאות מטפלת, גם כאן חל מבחן הזיקה הישירה להכנסה, ואף מבחן ה"אלמלא" ¹.

 

         ב.         מהי "הוצאה מעורבת"

בית המשפט קבע, כי יש "לחלץ" את מרכיב ההוצאה המותרת בניכוי מתוך ההוצאה המעורבת, אף אם הדבר דורש ביצוע הערכות ואומדנים.

 

נקבע כי המונח "הוצאה" בסעיף 17 לפקודה כולל גם חלק מהוצאה, הניתן להפרדה וכימות, בין ספציפית ובין על דרך תחשיבים ואומדנים.

 

למשל, אדם אשר נדרש בעבודתו, לקריאה מרובה, ואשר נזקק למשקפי קריאה, יהיה זכאי לנכות חלק מהוצאות רכישת משקפי ראייה. שכן מדובר בהוצאה מעורבת. במידה ויוכל הנישום לכמת את הוצאותיו העסקיות (לפי בסיס של שעות עבודה ביום למשל), הרי שיש להתירה בניכוי.

 

לפי גישת בית המשפט, על מבחן הזיקה הישירה (אינצדנטליות) לבחון את הקשר של ההוצאה לייצור ההכנסה, אולם מנקודת המבט של הנישום, ולאו דווקא של העבודה אותה הוא מבצע. יש לבדוק, האם מבחינת הנישום, ההוצאה הכרחית ובעלת קשר ישיר לייצור ההכנסה. המבחן אינו דווקא, מבחינת אופי העבודה אלא מכיוון הנישום עצמו. 

 

 

                                                                                     _______________________________