ב- 17 ביולי 2008 פורסמו תקנות בדבר פחת מואץ בגין ציוד שנרכש בתקופה הקובעת לצורך פעילות מזכה. (חקלאות נכללת בהגדה זו).

 

 

בתקנות נכלל תנאי כי הציוד החל לשמש בייצור הכנסה בישראל תוך 6 חודשים מיום רכישת הנכס או ביום 31 במאי לפי המאוחר שבהם.

 

ההבדל בין התקנות החדשות לתקנות משנת 2005, הוא, שבתקנות משנת 2005 הפחת בשנה הראשונה הינו לפי השיעורים הרגילים ואילו בשנה הבאה תינתן השלמה להפחתתו המלאה של הנכס, כך שלמעשה הנכס הופחת בשוטף + שנה מיום רכישתו.

 

בתקנות החדשות נקבע כי "… והוא זכאי בשלו לניכוי בעד פחת רשאי לבקש בעד אותו ציוד פחת במקום הפחת שהוא זכאי לו לפי כל דין, בשיעור של 50% ממחירו המקורי של הציוד…"

 

כלומר, הפחת השנתי משתנה מהשיעור הקבוע בכל דין אחר ל- 50% כאילו זהו שיעור הפחת הרגיל של הנכס.

 

נכס שהחל לייצר הכנסה במהלך השנה יזכה לפחת שנתי של 50% באופן יחסי לחלקיות השנה בה ייצר הכנסה.

רכישה של בעלי חיים למלאי, לקראת סוף השנה, אינה אמורה לגרום להקטנת ההכנסה, שכן המלאי מנטרל את ההוצאה בגין הרכישה,  אולם, עקב השיטה הנורמטיבית המיוחדת לחקלאות של קביעת ערך מלאי בע"ח, עשוי לנבוע יתרון מס (הקטנת ההכנסה השנה) ברכישת בע"ח שעלותם גבוהה מעלות הרכישה השנתית הממוצעת של אותם בע"ח.

 

 

שימוש "חורג" הינו שימוש שלא לחקלאות בנחלה החקלאית, הדורש אישור המינהל ומותנה באישור תכנוני.

 

 

דמי חכירה – דמי החכירה בגין שימוש חורג הינה הוצאה ישירה בייצור ההכנסה, שכן סכום התשלום נגזר ישירות מתקופת השימוש בנכס לייצור הכנסה ולא היה משולם לולא שימש הנכס בייצור הכנסה שאינה "חקלאית". לפיכך מדובר בהוצאה מוכרת במלואה.

 

היטל השבחה – היטל ההשבחה ששולם בגין שימוש חורג, הינו הוצאה נדחית המתפרסת על פני מספר השנים בהן חל "השימוש החורג". זאת להבדיל מהיטל השבחה בגין אישור תוכנית חדשה שהינו הוצאה הנזקפת לעלות המקרקעין (הוצאה הונית).

 

במידה ולא כל ההתחייבות לתשלום פיצויים לעובדים מכוסה בפוליסות אישיות ובקופות הפיצויים, מומלץ לבצע הפקדה להשלמת החוסר סמוך לתום השנה. נציבות מס הכנסה תתיר כהוצאה סכומי הפקדות בקופה לפיצויים בגין השנה השוטפת ועוד שליש מהפיגורים לשנים קודמות (או 20% מהסכום שנצבר בקופה המרכזית לפיצויים, כגבוה שבהם).

 

 

 

 

ראוי לבצע לקראת תום שנת המס את ההוצאות בגין שיפוצים הנכללים במסגרת הוצאות אחזקה. בהוצאות אלה יכללו תיקונים ושיפוצים אשר במהותם הם "שמירה על הקיים", להבדיל מתשלומים לשיפורים מהותיים אשר הם בעלי אופי הוני (השקעה). הוצאה המעלה את ערך הנכס ומשביחה אותו, הינה הוצאה הונית. כאשר מדובר בשיפוצים  בנכס מושכר, הדין שונה – ראה לענין זה בהמשך החוברת.

 

רצוי להקדים את הטיפול בחובות בעיתיים, כלומר – להחליט אם לתת לחייב "הנחה" ולהוציא תעודת זיכוי  או להביא לסיום הליכי גבייה או פשרה. נציין כי חובות אבודים מוכרים כהוצאה רק אם מוכח להנחת דעתו של פקיד השומה כי נעשו כל המאמצים לגבותם. לפיכך, יש להוכיח את ביצוע הפעולות לגביית החובות כגון – פנייה בכתב לחייבים, פנייה באמצעות עורכי דין, הגשת תביעות משפטיות וכו'. לחילופין, ניתן להוכיח כי סיכויי הגביה נמוכים ביותר והוצאות הגבייה אינן כדאיות ביחס לגובה החוב. יש אפשרות להמחות חובות מסופקים לחברת גבייה ולתבוע כהוצאה לצורכי מס את ההפרש בין סכום החובות שהומחו לבין התמורה ששילמה חברת הגביה או שהתחייבה לשלם (בדרך כלל % מסויים מהחוב).

 

עמדת מס הכנסה  בנושא זה הינה כדלהלן:

1)         חוב אבוד יוכר בהוצאה רק אם הוא עסקי, ונרשם בעבר כהכנסה בספרי העסק.

 

2)         החוב בלתי ניתן לגבייה (למשל – החייב פשט את הרגל או שהוא חברה בפירוק).

3)          חייב להתקיים התנאי שמועד פירעון החוב הגיע. למרות זאת אם מועד פירעון החוב הוא לאחר תאריך המאזן והחייב פשט את הרגל לאחר תאריך המאזן יוכר החוב האבוד בשנה הנוכחית. מדובר על מצב שבו בתאריך המאזן ידוע שלא ניתן יהיה לגבות את החוב (למשל, כיוון שהחייב פשט את הרגל). לפיכך יש להכין ראיות לכך שכבר השנה היה ברור שהחוב הינו אבוד גם אם פורמלית החייב פשט את הרגל בשנה הבאה.

 

יש לאסוף ראיות התומכות בפעולות שבוצעו לגביית החובות האבודים. לגבי חובות של לקוחות שאינם יכולים לעמוד בתשלום – מוטב להגיע עמם להסכם פשרה עד 31 לדצמבר 2009,  כדי שיתרת החוב שלא תשולם תותר בניכוי בשנת המס הנוכחית.

 

יש לציין, כי עצם הדרישה להכיר בחוב כהוצאה מוכרת אינה מונעת מבעל העסק לתבוע את החוב בעתיד אם יתגלה איזשהו סיכוי לגבייה.