מתי ניתן לסווג תקבול כ"פקדון" ולהמנע מתשלום מ.ע.מ.
סעיף 2 לחוק מע"מ קובע, כי על עיסקה בישראל יוטל מס ערך מוסף. סעיף 1 לחוק קובע שלוש חלופות אפשריות להגדרת עיסקה. הראשונה: מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד. השנייה: מכירת נכס אשר נוכה מס התשומות ממחיר קנייתו או על ייבואו. השלישית: עיסקת אקראי הכוללת מכירת טובין או מתן שירות באקראי, ומכירת מקרקעין לעוסק בידי אדם שאין עיסוקו במכירת מקרקעין, וכן מכירת מקרקעין בידי אדם כאמור, למעט מכירת דירת מגורים, למלכ"ר או למוסד כספי. ("מכירה" – כולל השכרה).
לעיתים מקבל עוסק תקבול מלקוח כדי להעבירו לצד ג' כלשהו ונשאלת השאלה האם ניתן שלא לראות בתקבול זה חלק מ"מחיר" עסקה חייבת במע"מ.
תקנה 6 לתקנות מע"מ קובעת שורת כללים ותנאים, אשר בעת מימושם ניתן לטעון, כי הוצאות שעוסק גבה ושולם לצד שלישי אינן חלק ממחיר העיסקה.
תקנה 6(א) קובעת, כי סכום ששילם עוסק כהוצאות בשביל לקוחו, לא יהיה חלק מהמחיר ולא יתחייבו במע"מ.
יישומה המקובל של תקנה זו במקרה בו עו"ד משלם עבור לקוחו אגרת בית משפט. הוראת מע"מ מדגישה, כי סכום הוצאות לטובת הלקוח צריך להיות מתועד ככזה. לעומת זאת, הוצאות כלליות בהן מחוייב הלקוח כגון הוצאות טלפון, נסיעות וכדומה, אינן מהוות הוצאות מהסוג הנ"ל אלא חלק מה"תקבול" (הרגיל) של העוסק.
תקנה 6(ב) מבהירה, כי אם נתקבל סכום לתשלום כהוצאות בשביל הלקוח, יראו אותו כפיקדון ולא כחלק ממחיר העיסקה בהתקיים שני תנאים.
(1) הוצאה "חשבונית" (או קבלה) ללקוח שבה צויין במפורש, כי הסכום נתקבל לתשלום הוצאות בשביל הלקוח, תוך פירוט ההוצאות.
(2) הסכום שנתקבל יופקד בחשבון בנק נפרד, שהוא מסוג חשבון עו"ש ולא יהיה בכספי החשבון כל שימוש אלא לתשלום ההוצאות או שימוש בפקדונות.
הוראת מע"מ קובעת, כי ריבית ותקבולים אחרים, שנתקבלו מההפקדה בחשבון הבנק, הם כ"תקבולי" העוסק וחייבים במע"מ, אלא אם כן הלקוחות זוכו בהם.
תקנה 6(ג) מדגישה, כי כל חלק מהפיקדון שלא שימש לתשלום הוצאות כאמור ולא הוחזר ללקוח, ייראה כחלק מהמחיר ביום בו התברר, כי הפיקדון לא ישמש לתשלום הוצאות כאמור ויחוייב במע"מ.
הוראת מע"מ מוסיפה, כי עוסק שמקבל באופן חד-פעמי הוצאות לתשלום עבור הלקוח, רשאי לוותר על פתיחת חשבון בנק, תוך החלת יתר הכללים.
| 
תצוגת הדפסה