1.          בישראל – שלושה מסלולים לדיווח על הכנסות מהשכרת דירה למגורים   בישראל:

א.     מסלול הפטור ממס

יחיד שהיתה לו בשנת המס הכנסה מהשכרת דירת מגורים, אחת או יותר, והמשמשת למגורים בלבד לשוכר שהוא יחיד, או לשוכר שהוא חבר בני אדם שקבע לעניין זה נציב מס הכנסה (מוסד שעיקר פעילותו קליטת עליה, בריאות או סעד ופעילות המוסד אינה למטרת רווח), יהיה פטור ממס בשל הכנסה זו עד לתקרת הסכום הפטור כפי שנקבע בחוק.  הסכום הפטור לשנת 2010 הינו  4,680 ש"ח לחודש.  יחיד שהיתה לו הכנסה בשנת המס מהשכרת דירות מגורים העולה על התקרה, יחויב במס בגין "סכום הגלישה" כפול שניים.

 

ב.           מסלול -  10% מס  מהתקבולים

כאשר אין אפשרות להחיל את הפטור המפורט בסעיף א' לעיל, ניתן להעזר בסעיף 122 לפקודה המאפשר לשלם מס בשיעור 10% בלבד על ההכנסה מדמי השכירות (ללא ניכוי הוצאות).

 

להלן טבלה וריכוז הוראות סעיף 122.

1.	סוג הנכס	כל נכס המושכר למגורים
2.	סוג השוכר	יחיד וגם חברה
3.	סוג המשכיר	יחיד בלבד
4.	מיקום הנכס	בישראל וגם בחו"ל
5.	תקרת הכנסה המאפשרת את ההטבה	ללא תקרה ובתנאי שפעילות ההשכרה אינה עולה לכדי עסק
6.	מס	10% מההכנסה ברוטו
7.	תשלום המס	תוך 30 יום

 

לאור העובדה שבעלי עסקים השוכרים דירות מגורים לצורך עסקם רוצים לנכות את ההוצאה כהוצאה מוכרת לצרכי מס, דבר שעלול לפגוע בפטור ממס (או במס 10%) של המשכיר, מומלץ לא להסתפק באמור בחוזה ולדרוש מהשוכר אישור בכתב שהדירה משמשת אותו למגורים בלבד.

 

 

ג.     מסלול הדיווח על ההכנסה כהכנסה רגילה בניכוי הוצאות רגילות

נישומים רבים המשכירים דירות למגורים, אינם מודעים לאפשרותם לתבוע כהוצאה המותרת בניכוי מהכנסתם הן פחת צמוד למדד בשל הדירה והן ריבית המשולמת בשל הלוואה שנלקחה לרכישת הדירה. מומלץ לבצע חישוב של ההכנסות משכ"ד בניכוי הוצאות אלה ואחרות ולהשוות למסלול המיסוי של 10% על כל התקבול.

 

ניתן לבצע שילוב של מסלולי המיסוי השונים למציאת המס הנמוך ביותר – לגבי אפשרות מיוחדת זו (שפקיד השומה נוטה להתנגד לה) – יש לקבל ייעוץ ספציפי.

 

2.          דמי שכירות מנכסים בחו"ל

דמי שכירות על נכסים בחו"ל יחוייבו במס החל משנת 2003. המס על הכנסה מדמי שכירות בחו"ל יחושב לפי שעור המס השולי הגבוה של הנישום (לאחר ניכוי הוצאות ופחת). אם הנכס אינו עיסקי ניתן לשלם מס בשיעור 15% בלבד בניכוי פחת בלבד אך ללא הכרה בהוצאות אחרות. (ללא אבחנה אם הנכס מושכר למגורים או לצרכים עיסקיים של השוכר).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המשכיר השוכר	אדם פרטי	עוסק
אדם פרטי (1)	אין עסקה	יש עסקה. המשכיר חייב לשלם את המ.ע.מ.
עוסק (2)	יש עסקה (אקראי) השוכר חייב בתשלום המ.ע.מ.	יש עסקה – המשכיר חייב בתשלום המ.ע.מ.
מלכ"ר / מוסד כספי	יש עסקה (אקראי) השוכר חייב בתשלום מ.ע.מ.