1.       פס"ד אשר התווה את הכללים לטיפול בחובות אבודים הינו פס"ד אלקה אחזקות (ע"א 2112/95), שם קבע ביהמ"ש העליון, כי עוסק זכאי להחזר מע"מ ששילם בגין עסקה, אם תמורת העסקה לא שולמה והחוב הפך ל"חוב אבוד".

בפס"ד נקבעו 5 מבחנים מצטברים להכרה בחוב אבוד:

 

(1) בוצעה עסקה

(2) הוצאה חשבונית בגין מכירת מוצר או מתן שירות.

(3) שולם המע"מ על פי חשבונית.

(4) קבלת התמורה הכספית בגין החשבונית נכשלה.

(5) החוב הינו "חוב אבוד".

 

רשות המיסים ברצונה "לצמצם את הנזק", כתוצאה מפסק הדין קבעה בתקנה 24א לתקנות מע"מ דרישות נוקשות כבסיס להכרה בחובות אבודים.

 

2.       בהתאם לתקנות מע"מ, העוסק הטוען, כי חובו של החייב הפך ל"חוב אבוד", חייב לפעול לפי הכללים הבאים:

(1)     להוציא "הודעת זיכוי", ללקוח שלא שילם.

 

(2)     הודעת הזיכוי תוצא לא מוקדם משישה חודשים לאחר היום שבו הוצאה חשבונית המס בשל העסקה הרלבנטית ולא יאוחר מ-3 שנים לאחר מועד הוצאת החשבונית (תקופות בהן התקיימו הליכים משפטיים לגבי החוב לא ילקחו בחשבון).

(3)     לשמור את המסמכים המאמתים את העסקה ולהיות החוב "חוב אבוד".

 

(4)     סכום הזיכוי שיירשם בהודעת הזיכוי לא יעלה על סכום החשבונית המקורית (כולל המע"מ) שהוצאה בגין העסקה (ניתן לדרוש הפרשי הצמדה וריבית על סכום ההחזר לאחר שידווח).

 

(5)     לתת הודעה בכתב למנהל מע"מ. בהודעה יפורטו: פרטי העסקה שבשלה נוצר החוב, הפעולות וההליכים שנקט העוסק לגביית החוב ועובדות אחרות הנוגעות להודעה שבשלן הפך החוב לאבוד. בצירוף מסמכים רלבנטיים המאמתים את פרטי ההודעה והמעידים על היותו של החוב "חוב אבוד".

 

3.   המונח "חוב אבוד" מוגדר בתקנה 24א לתקנות מע"מ כ"סכום מס ששילם עוסק בעד עסקה, ושהוכח להנחת דעתו של המנהל, שהפך להיות אבוד".