בעסקים המדווחים בשיטה המצטברת יש לשקף בדוח השנתי את כל ההוצאות גם אלה שטרם שולמו (וטרם נתקבלה  חשבונית בגינן).

 

כאשר ההוצאות טרם נכללו בספרי החשבונות, יש ליצור הפרשה מתאימה לאותן הוצאות. ("הפרשה" = רישום בספרים של ההתחייבות לשלם את ההוצאה ואת ההוצאה הנובעת מהתחייבות זו).

 

למשל: הפרשה לאחריות, לתיקונים, להשלמת עבודות ועוד. מדובר ברישום פעולה בספרים המגבשת את ההוצאה בשנת 2011 גם אם טרם שולמה וגם אם טרם נתקבלה חשבונית מס מהספק.

        הפרשה להוצאות תותר כהוצאה אם מתקיימים התנאים הבאים:

®  ניתן לאמוד את סכום ההוצאה העתידית.

®  יש סיכוי סביר שההוצאה תוצא בפועל.

®  ההתחייבות הינה כלפי צד שלישי.

 

  רישום הפרשה להוצאה בגין התחייבויות תלויות

אם תלויות ועומדות נגד העסק תביעות כספיות בגין פעולות הקשורות במהלך העסקים הרגיל (כמו תביעה משפטית של לקוח בגין פגם במוצר או איחור באספקה), ניתן לדרוש את סכום התביעה או חלקו כהוצאה. התנאים לכך הינם שקיימת סבירות גבוהה, על פי עקרונות חשבונאיים מקובלים, כי התביעה תאושר ושיש אומדן מבוסס ביחס לסכום שישולם לתובע כך שאי הכללתו בהוצאות העסק תגרום לעיוות התוצאה העיסקית על פי עקרונות חשבונאיים מקובלים.

 

 

 

  רישום הפרשה להוצאה בגין רכיב האחריות הכלול במכירת ציוד ונכסים שנמכרים עם אחריות

        אם בהכנסות כלולות מכירות שסכומן כולל מרכיב בגין האחריות (כלומר מחיר המכירה כולל תקופת אחריות למוצר). בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים, ניתן ליצור במקרים מסוימים, הפרשה להוצאות האחריות שתקטין את ההכנסות בשנה הנוכחית, זאת אם ההוצאה קרובה לודאי וניתן לאמוד את ההוצאה על בסיס סביר, כגון: חישוב סטטיסטי, לפי ניסיון העבר או בסיס אחר.

    הפקדה בקופת גמל לתשלום דמי מחלה – כהוצאה מוכרת

חוק דמי מחלה תשל"ו – 1976 מחייב את המעסיק לשלם לעובדו, שנעדר מעבודתו עקב מחלה, דמי  מחלה, כפי שמפורט בחוק.

 

ניתן להפקיד בקופה כספים לשם תשלום דמי מחלה לעובדים והסכומים יוכרו כהוצאה לצרכי מס הכנסה.

 

כדאי לבצע לקראת תום שנת המס את ההוצאות בגין שיפוצים הנכללים במסגרת הוצאות אחזקה. בהוצאות אלה נכללים תיקונים ושיפוצים אשר במהותם הם "שמירה על הקיים", (להבדיל מתשלומים לשיפורים מהותיים אשר הם בעלי אופי הוני). כאשר מדובר בשיפוצים  בנכס מושכר, הדין שונה – ראה לענין זה בהמשך החוברת.

 

רצוי להקדים את הטיפול בחובות בעיתיים, כלומר – להחליט אם לתת לחייב "הנחה" ולהוציא תעודת זיכוי  או להביא לסיום הליכי גבייה או פשרה. חובות אבודים מוכרים כהוצאה רק אם מוכח להנחת דעתו של פקיד השומה כי נעשו כל המאמצים לגבותם. לפיכך, יש להוכיח את ביצוע הפעולות לגביית החובות כגון – פנייה בכתב לחייבים, פנייה באמצעות עורכי דין, הגשת תביעות משפטיות וכו', אלא אם  סיכויי הגביה נמוכים ביותר והוצאות הגבייה אינן כדאיות ביחס לגובה החוב. יש אפשרות להמחות חובות מסופקים לחברת גבייה ולתבוע כהוצאה לצורכי מס את ההפרש בין סכום החובות שהומחו לבין התמורה ששילמה בעדם חברת הגביה או שהתחייבה לשלם (% מסויים מהחוב).

 

 

עמדת מס הכנסה  בנושא זה הינה כדלהלן:

1)         חוב אבוד יוכר כהוצאה רק אם הוא עסקי, ונרשם בעבר כהכנסה בספרי העסק.

 

2)         החוב בלתי ניתן לגבייה (למשל – החייב פשט את הרגל או שהוא חברה בפירוק).

3)         מועד פירעון החוב הגיע. אם מועד פירעון החוב הוא לאחר תאריך המאזן והחייב פשט את הרגל לאחר תאריך המאזן יוכר החוב האבוד בשנה הנוכחית. מדובר על מצב שבו בתאריך המאזן ידוע שלא ניתן יהיה לגבות את החוב (למשל, כיוון שהחייב פשט את הרגל). לפיכך יש להכין ראיות לכך שכבר השנה היה ברור שהחוב הינו אבוד גם אם פורמלית החייב יקבל מעמד של פושט רגל בשנה הבאה.