ריבית המתקבלת מאגרות חוב אלו תחויב במס בשיעור 35%.

א.                              דין הוצאות שלא נוכו בשנת המס:

        נקבע,   כי הוצאות בשל ניירות ערך, כפי שיקבעו ע"י שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, שלא נוכו בשנת המס, ייחשבו כהפסד הון.

ב.                              יציאה מתחולת חוק התיאומים:

        הנישומים המפורטים להלן יוכלו שלא להחיל את הוראות חוק התיאומים בקביעת הכנסתם החייבת, גם אם הם מחזיקים בניירות ערך, ובלבד שלא תבעו בניכוי הוצאות מימון:

                           ·     נישום שאין לו הכנסה מעסק;

                           ·     חברת מעטים של בעלי מקצועות חופשיים;

                           ·     יחיד או שותפות שכל שותפיה בשנת המס הם יחידים ובלבד שאינם חייבים בניהול פנקסים על פי השיטה הכפולה.

ביציאה מתחולת החוק ימשיכו לחול ההוראות הקבועות בתקנות מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (הוראות לעניין מוכר שחלו עליו הוראות החוק),התשס"ג – 2003. בהתאם להוראות אלו, במכירת נייר ערך על ידי חברה שיצאה מתחולת החוק, יתחייב חלק רווח ההון הריאלי שעד ליום היציאה במס חברות ואילו יתרתו תחויב במס רווחי הון.

לענין זה, "מועד היציאה" הוא תום שנת המס האחרונה בה חלו על הנישום הוראות החוק.

חלוקת רווח ההון תתבצע באופן לינארי על פני תקופת ההחזקה בנייר הערך. חלק רווח ההון, כפי היחס שבין התקופה שממועד רכישת נייר הערך ועד ליום היציאה מהחוק לבין כלל תקופת ההחזקה בנייר הערך, יתחייב במס חברות ויתרתו תחויב במס רווח הון בשיעור 25%.

עם זאת, אם התמורה ממימוש נייר הערך היתה נמוכה מערכו של נייר הערך במועד היציאה מהחוק (על פי חישוב ממוצע של שלושת ימי המסחר שקדמו ליום היציאה), כשהוא מתואם עד ליום המכירה בפועל, תחויב כל התמורה במס חברות.

ג.                                כניסה לתחולת חוק התיאומים:  

חברות שיכנסו לתחולת חוק התיאומים החל משנת המס 2006, יתחייבו במס רווחי הון בגין ניירות ערך סחירים בשיעור של 25% בלבד. דהיינו, חברות מחוץ לחוק, שנכנסו לתחולת החוק מהמועד האמור, ישמרו על הסטטוס המיסויי שלהן בכל הנוגע למיסוי רווחים מניירות ערך סחירים.