נביא כאן דוגמאות אמיתיות למקרי מעילה על ידי עובדים.

ברוב המקרים המעילה היתה יכולה להתגלות מוקדם יותר במידה ובעל העסק היה מפעיל בעסק מנגנון בקרה.

 

1) בעל מוסך העסיק פקידה אשר תפקידה כלל גם גבית כספים מלקוחות, הפקדות הפדיון בבנק ותשלום לספקים. הפקידה הפגינה אחריות ומוסר עבודה גבוה.

 

הפקידה נהגה להכין שובר להפקדת הצ'קים והמזומנים בבנק, מהתוכנה שבמחשב אך בפועל לא היתה מפקידה את כל הכספים.

כמו כן,  נהגה לבצע העברות בנקאיות עבור תשלום לספקים, שלא היו קיימים באמת.

 

הפקידה עקבה באופן שוטף על חשבון הבנק של העסק, באופן שנתן הרגשה של מוסר עבודה גבוה ודאגה כנה למצב העסק. היא שידרה תחושה של דאגה אמיתית למצבו הרע של העסק בעוד שבפועל ה"דאגה" שלה נבעה מרצונה לשלוט על הנתונים בעצמה שמא תתגלה המעילה.

 

הדרך של בעל העסק למנוע את המעילה היא לבדוק בעצמו שכל התקבולים היומיים הופקדו בבנק.

           

2) פקידה נהגה "ללוות" כסף מקופת העסק וזאת ללא אישור מהבעלים. לאחר שמסרה את הפדיון להפקדה בבנק ע"י עובד אחר, אישור ההפקדה היה נמסר לה והיא הייתה אמורה להצמיד את שובר ההפקדה לסיכום הפדיון היומי. דבר זה לא נעשה.

לו בעל העסק היה עושה בדיקה פשוטה של השוואה בין שובר ההפקדה לבנק לבין הפדיון על פי הקבלות, הייתה המעילה נמנעת.

 

בעל עסק/מנהל חברה שרוצה להבטיח שכל הכנסות העסק אכן יכנסו לחשבון הבנק של העסק, חייב לבדוק בעצמו (או למנות אדם אחר שאינו עוסק בכספים)  שההכנסות על פי הקבלות או הסיכום של הקופה הרושמת – תואמות לשוברי ההפקדה לבנק, וגם לבדוק ששוברי ההפקדה לבנק זהים לסכום שזוכה בפועל לחשבון הבנק.

 

אי אפשר להסתפק בהתאמת בנק שתבוצע בהנהלת החשבונות שנעשית עקב מגבלות שונות מאוד מאוחר. התאמת בנק היא רק "קו הגנה שני" שאסור להסתפק בו.