תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל"ב – 1972 (להלן: "התקנות").
"הכללים" חלים על מי שעונה להגדרת "עובד" הקבועה בכלל 1 והם קובעים הוראות בדבר חישוב ההכנסה החייבת ושיעורי המס לגבי תושב ישראל שעובד עבור מעסיק שהינו תושב ישראל, המדינה או גופים המנויים בכללים. אין בכללים אלה הבחנה לגבי עובדים שמועסקים במדינה עימה חתומה ישראל על אמנה למניעת כפל מס ("מדינה גומלת"), לבין אלו שמועסקים במדינה שאינה גומלת.
"התקנות", לעומת זאת, חלות על הכנסתו של תושב ישראל, בין אם הוא שכיר ובין אם הוא עצמאי.
"הכללים" נקבעו בשנת 1982 ולא עדכנו מזה זמן רב, כך שבדרך כלל עדיפות התקנות על פני הכללים.
קיימת טענה לפיה עובד שעונה להגדרה בכללים אינו רשאי להחליט שהכנסתו החייבת תחושב דווקא על פי התקנות. לדעתנו, בשל העובדה כי מדובר בשתי הוראות מקלות, יכול הנישום לבקש לצאת מתחולת משטר המס הקבוע בכללים ולהחיל עליו את משטר מס הקבוע בתקנות.
תושבי ישראל הפועלים בחו"ל כשכירים או כעצמאים, יכולים לתכנן את צעדיהם כך שלא יחולו לגביהם הכללים וזאת במידה והתקנות מתאימות להם יותר. תכנון כזה יכול להיות למשל, אם קיימת אפשרות יועסק או ייתן שירותים באמצעות חברה זרה (בבעלותו) ואז יחולו התקנות ולא הכללים!
תצוגת הדפסה