פעולה הכרחית הכרוכה בגירושין הינה למעשה, עסקת חליפין, שבה צד אחד מוותר על חלק מן הרכוש, לעומת קבלת רכוש אחר, או קבלת זכויות אחרות.

חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג – 1963 [להלן – "חוק מיסוי מקרקעין"] מטפל במפורש בסוגיית הפרדת הרכוש בגירושין.

חוק מיסוי מקרקעין קובע (בסעיף 4א), כי העברת מקרקעין ומניות באיגוד מקרקעין בין בני זוג (או מהם לילדיהם), הנעשית על פי פסק דין, שניתן בהליכי גירושין, אינה נחשבת כלל כמכירה לעניין החוק.

כדי להנות מהפטור הנ"ל יש להקפיד על ההוראות הבאות:

1. ההעברה תתבצע על פי פסק דין, שניתן אגב הליכי גירושין. אין הכרח בפסק דין לגירושין של בית דין רבני, אלא גם בפסק דין של בית משפט למשפחה, המאשר הסכם חלוקת רכוש בין בני הזוג אגב הגירושין.

2. חוק מיסוי מקרקעין קובע, כי כאשר חל סעיף 4א' אין מדובר במכירה, כלומר שאין אירוע מס כלל ואין חובה להגיש דיווח לרשויות מיסוי מקרקעין. העברת המקרקעין בטאבו או במינהל מקרקעי ישראל אינה דורשת את אישורו של מנהל מס שבח.

3. אין הכרח שבגין המקרקעין יקבל בן הזוג המעביר כספים מתוך הנכסים המשותפים, וניתן אף לשלם לו ממקורות חיצוניים (בשונה מחלוקת נכסים שנתקבלו בירושה ומחולקים בין היורשים).

4. העברת הזכות ברכוש, אגב גירושין, איננה מהווה אירוע מס. לפיכך מקבל הרכוש ייכנס לנעליו של המעביר לעניין יום הרכישה וסכום הרכישה.

כתוצאה מכך עלולה להיווצר תוצאה בעייתית כאשר בן זוג, הרוכש (בעד תשלום כספי) את חלקו של בן הזוג השני, לא יהיה זכאי להכיר בעלות זו לא לעניין דרישת פחת, ולא לקבלת עלות במכירת הנכס בעתיד.

דבר זה הוא בעל משמעויות כספיות מהותיות, כאשר מדובר בנכס עסקי, או בנכס שאינו צפוי להימכר בפטור ממס.

בן הזוג הרוכש את הנכס חייב להתחשב בכך בהחלטה מהו הסכום שיציע לבן הזוג בעבור חלקו בנכס.

בני הזוג החוששים, כי במכירה עתידית יוטל נטל מס על זה שרכש את הנכס רשאים לוותר על ההקלה ולבצע את ההעברה כמכירה חייבת רגילה (שלא במסגרת סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין) בדרך זו תוכר העלות לעתיד, אך חיוב במס על בן הזוג המוכר יחול במועד הפרדת הרכוש.

לאחרונה, בפסק הדין, בעניין פלומנבאום (ו"ע 1098/04), נקבע כי בני זוג, שבחרו לדווח על הפרדת רכוש כעסקה חייבת, לא יוכלו לחזור בהם ולבקש להחיל על המכירה את סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין.