|
"צימרים" בהיבט מ.ע.מ.
המחוקק לא הגדיר מהי "השכרה למגורים" – שכידוע פטורה מתשלום מ.ע.מ, אך הוא שלל את הפטור להשכרה של חדר במלון (1) , בעלת אופי (2) מסחרי. השכרת צימר אינה השכרה של חדר במלון, אך מאידך, אינה לשם מגורים במובנם הרגיל. אירוח ב"צימר", דומה יותר במהותו לאירוח בבית מלון - השימוש בחדר הוא זמני ולמטרות של נופש יותר מאשר למגורים.
בהוראת פרשות 2/97 (3) (4) התייחס אגף המכס להשכרת "צימרים".
במידה והפעלת ה"צימר" תחשב "לבית מלון", הרי שהשכרתו הינה עסקה החייבת בשיעור מס מלא. לגבי תיירים, יחול סעיף 30(א)(8) לחוק, אשר מטיל על העסקה שיעור מס אפס.
שימוש ב"צימר" שלא לצורכי העסק יחשב ל"שימוש לצורך עצמי" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. בעל צימר יוכל לנכות מס תשומות הקשור בהוצאות בניית ואחזקת הצימר - במידה והוא רשום כ"עוסק מורשה".
במידה והפעלת הצימר אינה מגיעה להגדרת "בית מלון" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק, תהיה השכרת הצימר פטורה ממע"מ כמו השכרה של דירה למגורים, אך בעל ה"צימר" לא רשאי לנכות את מס התשומות, בשל הוצאות בניית והפעלת הצימר - בהתאם לסעיף 41 לחוק.
הערות
(1) סעיף 1 לחוק מגדיר "בית מלון": "לרבות פנסיון, בית מרגוע, בית אירוח או כיוצא באלה שבו מלינים בדרך כלל בתמורה לפחות 5 אנשים".
(2) הגדרת "עסקת אקראי" בסעיף 1 לחוק.
(3) הוראת פרשנות 2/97 20/5/97 חדרי אירוח (צימרים) – חבות במס.
(4) ההוראה מורה לבחון את גודל החדרים השונים ב"צימר" בהתאם לקריטריונים שקבע משרד התיירות לצורך בחינת היכולת של יחידת דיור להלין 5 אנשים. יחידת אירוח תחשב ל"בית מלון" אם שטח הרצפה (לא כולל מטבחון ושירותים) יהיה לפחות 14 מ"ר לשתי מיטות ועוד 4 מ"ר לכל מיטה נוספת.
| 
תצוגת הדפסה