ביום 14.8.2002 נחתם הסכם העֲסקה בין המערערת לבין מר אברהם בן שושן, שבמסגרתו הוסכם, כי מר בן שושן ישמש כמנכ"ל המערערת וכי התשלום בגין שירותיו ישולם כנגד חשבונית מס של המנכ"ל לקרן . החשבוניות הונפקו לקרן על-ידי חברת א. בן שושן ייעוץ ותכנון אסטרטגי בע"מ שהינה חברה בשליטתו הבלעדית של מר בן שושן.

 

בדו"חות הניכויים שלהּ לשנים 2007–2009, דיוְוחה המערערת על התשלומים ששולמו לחברת בן שושן כהוצאה שהוציאה בגין שירותי ניהול.

 

פקיד-שומה תל-אביב 5, סירב לקבל את המוצהר בדו"חות הניכויים השנתיים של המערערת וקבע, כי ההכנסה ששולמה לחברת בן שושן מהווה "הכנסת עבודה" בידי מר בן שושן בהתאם לסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, ולפיכך היה על המערערת לנַכּוֹת מס במקור משכרו של מר בן שושן לפי סעיף 164 לפקודה וכן לשלם מס מעסיקים לפי חוק מס מעסיקים ומס שכר לפי חוק מע"מ.

 

בית-המשפט המחוזי, דחה את הערעור וקבע כי  בחינת ההסכם מעלה כי המדובר בהסכם להעסקתו של מר בן שושן כמנכ"ל הקרן ולא בהסכם לקבלת שירותי ניהול מחברת בן שושן- ההסכם מבטא התקשרות פרסונאלית עם מר בן שושן ולא עם החברה, שהוקמה רק לאחַר חתימתו.

 

 

 

בן שושן לא משך מהחברה מעולם שכר או דיבידנד!!!

ההסכם נחתם עם בן שושן אישית.

החברה הוקמה כשבועיים לאחר חתימת ההסכם.

המינוחים ולשון ההסכם מצביעים על התקשרות אישית עם בן שושן : “הסכם אישי” אי החלת שעות עבודה ומנוחה”, היתר לבן שושן לעבוד במקביל גם בעבודות נוספות באישור מראש מהקרן,  ועוד.

 

 

 

 

על פי ההסכם, בן שושן זכאי ל-22 ימי חופשה בשנה. הוא מילא כל שנה טופס 101 כעובד.

הופק לו תלוש שכר חודשי בגין שימוש ברכב צמוד ומכשיר סלולרי שהועמדו לרשותו, כאשר המס שגולם בהם היה מס השולי שלו.

עם סיום ההתקשרות בין הצדדים נערך מסמך גמר חשבון ושולם לבן שושן אישית פדיון 84 ימי חופשה.

הוא הועסק בפועל במשרדי הקרן.

 

השופטת ד"ר אגמון-גונן הבהירה, כי אין בפסק הדין בכדי לקבוֹע כי לא ניתן באופן עקרוני, לתת שירותי ניהול באמצעות חברה.

 

רשויות המס עשויות לנסות וליישם את פסק-הדין לגבי הכנסותיהן של חברות ארנק נוספות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בכבוד רב,

 

הורוביץ, אושרת, מג'ר, אפלקר, לוגסי

רואי חשבון